בנות, מה הסיפור שאנחנו כאלו קנאיות? אני מדברת גם על עצמי... קוראת פה אינספור פוסטים של בנות שאוכלות סרטים על בני הזוג שלהן, שלא עונים לטלפונים ביציאות, שמסתכלים על בחורות ברחוב, שצופים בפורנו או מאוננים, מדברים עם נשים בעבודה, רואים נשים ברחובות או מחייכים בתמימות למלצרית... אני מעלה פה שאלה שאני לא מפסיקה לשאול את עצמי גם בתוך הזוגיות שלי, למה לעזאזל אנחנו כאלו חסרות בטחון? למה אנחנו כל הזמן אוכלות סרט שאם לא נשמור על העיניים שלהם ועל הידיים שלהם הם לא יעשו את זה לבד? ואם אנחנו לא סומכות עליהם שישימו לעצמם גבולות לטובת הנאמנות שלהם כלפינו, למה אנחנו איתם מלכתחילה? ובכלל, זה משנה אם זה הבן זוג הזה או מישהו אחר? תקראו את הסיפורים פה, תבינו את המגוון של הגברים שאנחנו חיות איתם, ולרבות מאיתנו יש כל הזמן את הפחד הזה שיעזוב, שיבגוד, שיפזול... כל דבר מעורר חשד. אם הם היו מתנהגים ככה כלפינו, היינו קוראות לזה אלימות ורכושנות...לא? מה נסגר איתנו? איך פותרים את זה? מטריפה את עצמי בשאלה הזו כבר עשור שאני בזוגיות. יש משהו שאפשר לבקש מהם לעשות כדי לתת לנו את הבטחון הזה בהם? גם אם הם טלית שכולה תכלת, זה לא משנה הרי...זה מתחיל אצלנו. מה חושבות?

.

חוסר ביטחון בעצמך או בזוגיות.. אני סומכת על בן זוגי בעיניים עצומות יש בינינו תקשורת פתוחה וכנה ואנחנו מדברים על הכל בלי לשפוט.. משתפים אחד את השנייה כבר בדברים שאולי יהיה לא נעים לשמוע ושומרים על כנות ושיח פתוח.. כשיש תקשורת פתוחה ויש בטחון שאפשר להגיד לבן זוג הכל בלי שהוא יכעס או יתעצבן אז גם אין מה להסתיר..

לדעתי ברגע שיש אמון כל השאר זה בונוס. ברגע גם שיש אמון אז אנחנו מרגישות גם ביטחון עם עצמו כי מן הסתם אנחנו יודעות שהכל בסדר... זה גלגל...

אני אגיד לך שאצלי, למרות שאני נראת טוב מאוד, ולא בגדו בי (שידוע לי) אז אין לי איזה טראומת עבר.. ובעלי כן מרעיף עליי אהבה, שאני עדיין מאוד קנאית לו. אין לי מושג למה אבל זה פחות חוסר ביטחון כמו שזה הפחד לפספס משהו, כאילו כל הזמן חוששת להיות שאננה ושמשהו יקרה מתחת לאף שלי ולא אדע. פשוט פחד להפגע כנראה..

אני חושבת שכשיש פתיחות בשיחה ומיוזמתו ויזמתנו אנחנו מודיעות מראש מה אנחנו מתכננות לעשות לאן ללכת. או איפה היינו במקום לא מתוכנן ודברים כאלה. זה מוריד בהרבה את הפרנויה שלנו. בקשתי מבעלי שכל פעם כשהוא הולך לאנשהו שיעדכן אותי כי זה מרגיע אותי. והוא מבחינתי לא עולה לו הרבה לשלוח לי שניה וואצאפ. אלף בית גימל. אז כן אני עדיין קנאית אבל אני יודעת שיספר לי בשניה שמשהו מהתוכנית הראשונית שלו תשתנה. אני יודעת שזה דבילי מכיוון שלי והוא גם תמיד צוחק עליי. אבל לא אכפת לי העיקר אני רגוע חחח

את לגמרי צודקת. אני תמיד אומרת שאם יבגוד יבגוד. כנראה לא שווה לחיות איתו. אם בשביל שלא יבגוד אני צריכה לעבוד ככ קשה מבחינתי זה לא נישואין ולא קרבה ולא חבר ופשוט לא שווה את זה.. איך אפשר כל הזמן לחיות בתחושה שאם אני לא ישגיח הוא ילך עם אחרות? אז למה התחתנו? למה בחרנו לחיות יחד? אני מחפשת חבר לחיים. וקרבה אמיתית. ואם אין את זה אז גם ככה מה אכפת לי שיבגוד ויגמר הסיפור.. ואם יש את זה למה שירצה בכלל לבגוד..

וגם ההרגשה הזאת.. לפעמים כשהוא בלחץ עליי אפילו בצחוק להתחיל להסביר ולתרץ את עצמי מה עשיתי ואיפה הייתי. ככ מגעיל אותי. אם אתה לא סומך עליי לא משנה מה אני יגיד זה לא יעזור ואם אתה סומך עליי אז תסמוך. ושוב. בעיניי הקשר בזוגיות זה החלק החשוב לא ההסתכלות על מישהי אחרת שזה בעיניי סימפטום לבעיה בזוגיות

ממש לא מרגישה את התחושה הזו, האמת. סומכת עליו ב100%, גם אם אדע שיש לו ידידות בעבודה או בלימודים. גם לי יש ידידים ואני יכולה להיפגש איתם אפילו ב1:1 ובעלי יודע מזה ולא אכפת לו. הכול פתוח בינינו, לא מסתירה ממנו עם מי דיברתי, עם מי נפגשת. הפלאפונים שלנו פתוחים אחד לשני אם בא לו להציץ..

עוקבת

הכול תלוי בהרגשה שבן הזוג נותן לך האקס הפך אותי למפלצת קנאית הבעל נותן לי ביטחון ושלווה

אז אני יכולה להגיד שהבעל שלי נותן לי מלא תחושת בטחון ולא נותן לי סיבות להרגיש ככה...אני מבינה שזה ב100% בא מהראש שלי ותהיתי אם יש עוד כמוני.

קשה לי להאמין שיש בת שלא.. זה נורמלי. ואם היא לא כזאת אז היא פשוט יוצאת מן הכלל