ילדתי, חמורתי אפילו לא דיברה איתי ושאלה אותי איך אני… בקושי מפרגנת לבן שלה גם בכלל לא דואגת לנו!!!! היום יום אחרי הלידה שאלה איך אנחנו ואם ההורים שלי איתנו, כאילו שורף לה שהם איתנו והיא לא… איך הייתי שמחה שהיא תהיה לצידי גם. אוף. מה לעשות??? לשחרר?? זה רק אצלי ככה העוינות?

חמותי החמורה סליחה…

שחררי.. אין מה לעשות את לא יכולה לפתור את הבעיות של אנשים אחרים.

עדיף שתתעלם משתעיק/תעקוץ/תציק..

שלא תדעי איך חמותי התנהגה אליי אחרי הלידה. אמא שלי רצתה לבכות בשבילי. אבל נחשי מה עשיתי? חייכתי, ושמתי עליה אלף זין ( סליחה על הביטוי) את יודעת למה? כי אני מאמינה שמי שעושה רע חוזר אליו רע. יש אלוקים בשמיים והוא יעשה את החשבונות... ושלא נדע נופלות עליה מכות אחת אחרי השנייה מבחינה בריאותית, משפחתית וכו. אני לא שמחה שרע לה אבל גם לא מעניין אותי אם לא טוב לה. אני צבועה... ״סלחתי״ אבל לא שכחתי ויצאתי גדולה. היא לא תשתנה... חבל על העצבים והזמן שלך.

אני בעד מה שאנונימית1 כתבה. תהיי צבועה. חמתי ממש לא שיא השלמות גם כן ואני למדתי לא להתייחס, אני מתעלמת באלגנטיות. שלי אחרי הלידה בקיסרי חירוםםם כשאני כאובה למות מתבכיינת לי למה לא סידרו לה כיסא לשבת.. סליחה באמת למלכה אליזבת! משם זה רק הלך והדרדר חח אבל אני בגדול מתעלמת ועונה באדישות