- את מניקה הנקה מלאה? - לא. הנקה מרחל - מה זה?? - ממממ.. ביטוי שאני המצאתי. באלך לשמוע? י****** לידה ראשונה. שלושה ימים אחרי אני קולטת שהוא בוכה.. רעב... "עדיין לא הגיע אצלך החלב" פוסקת היועצת הנקה "תמשיכי להניק לפי דרישה והוא חייב לקבל בקבוק תוספת, ואת תלכי לשאוב בין ההנקות להגביר את החלב" תוך כדי שהיא בודקת "הוא תופס מצויין" כמה מידע לאמא טריה כמה הוראות בלתי הגיוניות ליולדת אז אני יושבת בחדר השאיבה ואני מתבוננת בטיפות החלב המתאמצות שלי יורדות אחת אחת מקווה שהן יגיעו בכלל לקצה הקו התחתון של הבקבוק שיהיה מה לשים במקרר .. ואני קולטת אין. לי. מספיק. חלב. אבל הי, אני רוצה הנקה מלאה! מלאה! מה לא ברור פה? מה משתבש? עשיתי הכלל לפי הספר באמת... ומשם אני אפילו לא זוכרת אבל חזרנו הביתה. ואני שואבת ושואבת לפי התכנית שעשתה לי יועצת הנקה והתינוקי יונק לפי דרישה ואני עושה באמת הכל רק. שההנקה. תצליח. ואני אוספת כל עצות מכל אישה רק שיהיה חלב. תמרים אגוזים כדורי חילבה מלא מלא מים "הוא לא עולה במשקל זה כבר מסוכן" האחות טיפת חלב נוזפת עושה לי תכנית האכלה מפלצתית של מטרנה רק מטרנה. רק שיעלה במשקל... ואני. מתחילה להאכיל אותו בבקבוק. בוכה. ממשיכה לשאוב והטיפות עדיין מגרדות את קרקעית הבקבוק. ואני כועסת על הגוף שלי שמקולקל. לא מסוגל לייצר חלב לתינוק שלי.. בסיסי כל כך! מאכילה ובוכה. וההנקה נכחדת. התינוקי כבר לא מעוניין בכלל הוא כל כך מתענג על הבקבוק ואני נעלבת. ועוד יותר בוכה. י******* לידה שניה. באתי נחושה. הפעם זה מצליח. הפעם הנקה מ ל א ה! ואני מכינה מראש כל מה שצריך משאבה דו צדדית מטורפת ויועצת הנקה קוראת ולומדת ומבקשת מהדולה שחשוב לי ממש ההנקה בחדר לידה. ושוב כמה ימים אחרי הלידה והחלב מגיע בטיפות טיפות ואני עדיין לא מוותרת יועצת הנקה מדהימה תכנית שאיבה מפורטת כולל סחיטה ידנית, תוספי מזון וכל מה שאפשר ואני, שהפעם באתי להילחם על זה כמו שעון. יום ולילה. שואבת ושואבת ושואבת וסוחטת גם את עצמי. לא נשאר בי כלום. עייפה. רעבה. אמא חסרת סבלנות אני מבינה שאני לא רוצה לאבד את הכל ואני מניחה לזה. מניקה מה שיש ומאכילה מבקבוק. ובפנים הכישלון מכרסם. לא הצלחתי. י****** לידה שלישית. כל ההריון רק עסקתי בזה. בהנקה. הגעתי למסקנה כנראה יש איזה מחסום עמוק פנימי. אז מה הבעיה? ננסה להסיר אותו והפעם זה יהיה אחרת. מטפלת בעצמי מטפלת בגוף, מדברת איתו תהליכי עומק פנימיים נקיון יסודי של אמונות מגבילות ומה לא... לקראת סוף ההריון בטיפול אחד היא מניחה לי: ואולי לא? אולי הגוף שלך לא מתאים לו? הרצון "להצליח" זה גברי כל כך. את אישה. מלחמה היא לא השפה, אי אפשר למדוד עשיה נשית ב"הצלחה" ובכלל מהי הנקה? הנקה היא חום, קרבה הנקה היא לא רק אוכל היא הרבה מעבר, ואם את לא נותת אוכל בהנקה את יכולה להניק אנרגטית, לתת את החום והקרבה... יצאתי משם בוכה כמה זה קשה. זו לא התשובה שרציתי. רציתי לטפל.. להלחם.. להצליח... אבל החלטתי בתוכי להניח למאבק. ועדיין כשגם הפעם היה מיעוט חלב עם הבקבוק הראשון שנתתי לתינוק בכיתי... אבל הפעם אני לא שואבת. לא את הגוף ולא את הכוחות שלי. הפעם אני מאכילה מבקבוק ומניקה מה שיש אפילו קצת... הנקה. לא מלאה, הנקה מרחל. זה ביטוי כזה שהמצאתי לי. כי הנקה מ-לאה זו לאה. האישה. הרעיה. האם הבלתי מעורערת שהכל כמו שצריך ולפי הסדר ולפי הספר... ורחל, רחל זה הגעגוע, זו המערכות הנשיות שעובדת בקצב אחר לא כמו שאת מצפה, זה הכמיהה לדבר, זה ההסכמה לעבור דרך גם אם היא נראית משובשת לגמרי, זה השמחה במעט שיש, גם אם רצית יותר... וזה להסכים גם למה שאין. להסכים להיות אין. וזה להיות עדיין אמא, הכי אמא בעולם. אז אני עטרה. ויש לי מעט חלב לתת לתינוקי ואני מניקה הנקה מרחל, ומתגעגעת, וכמהה כל כך, ומשתדלת לשמוח ביש ובאין ואני הכי אמא בעולם. עטרה גבריאלי

את מלכה שלא ויתרת והמשכת וניסית גם לתת בקבוק זה בסדר המון ילדים אוכלים תמ׳ל את אמא מושלמת ככה או ככה❤️

וואו וואו גאוני!!!!

כמה עוצמה יש בך!

ואווווווווווווווווו עטרה. עשית לי לבכות מרגש ברמות כתיבה מהממת . אשרייך על האישה שאת ועל המסע והמשא שמקווה שכעת הוסר ממך הנקה מרחל אימצתי

וואוו כולי צמרמורות לביאה שאת שהמשכת וניסית ולא ויתרת לרגע ורצית לתת את ההכי טוב שאת יכולה למרות שזה צלח חלקית גם מטרנה זה לא סוף העולם את הכי טובה שיש💕

וואו.. קודם כל הכתיבה שלך כל כך יפה ומרגשת... זה ממש כאילו כתבת אותי! עברתי מסע די דומה לשלך ואני כל כך מבינה את תחושת ההחמצה.. את יודעת מה גיליתי בלידה האחרונה? שצריך להקשיב רק לתחושת הבטן שלך. גם אני קראתי ולמדתי כל מה שאפשר על הנקה לפני הלידה, עשיתי הכנה ללידה לפני והייתי בקשר רציף עם יועצת הנקה כדי שברגע שאצטרך היא תגיע לעזור לי, וכמובן שהקושי הגיע מאוד מהר, שלושה, ארבעה ימים אחרי הלידה והקטנה צמודה אלי בלי סוף, כאילו רעבה, שואבת ויוצאות רק כמה טיפות.. היועצת אומרת לי שגם ככה הילדה נולדה קטנה ואי אפשר לתת לה רק לינוק כי אין מספיק (וזה אחרי שסחטה אותי למוות והכאיבה לי בטירוף) נתנה לי צינוריות ותוכנית שאיבה הזויה שהעלתה בי תהיה מתי נשאר לי זמן לנשום?? יום למחרת קלטתי שלקחתי את היועצת הנקה כדי שתעודד אותי ותרים לי ויצא שהיא הוציאה לי את כל הרוח שעוד היתה בי ונשארתי עם כאב לב וחזה סחוט וכאוב.. החלטתי לתת הזדמנות למה שאני מרגישה, הרי בכל מקום כתוב שמה שהמשאבה עושה לא משתווה לתינוק עצמו. אז חיברתי את הקטנה אלי כמה שרק ביקשה, שעות, ושוב ככה שבוע ועוד שבוע.. בטיפת חלב הייתי במעקב שבועי כי משקל הלידה היה נמוך והאחיות שם גם הלחיצו אבל חזרתי ואמרתי שאצלי התינוקות כולם היו קטנים בשלב הזה, שהילדה רגועה וגם ישנה. ופתאום.. אחרי שלושה שבועות בערך החלב הגיע ואיתו עליה במשקל! אני חייבת לציין שאני עדיין לא מאמינה שהגוף שלי מצליח לעשות את זה.. שמעולם לא היה לי גודש או טיפות חלב מטפטפות.. אבל יש די והותר לילדה שלי וזה כל מה שצריך. גידלתי שלושה ילדים נפלאים על תמל וזה הכי בסדר בעולם! אבל אני כל כך מבינה את התחושה שלך, את הצורך שלך.. ממליצה לך ממש פשוט רק להניק, עוד ועוד ועוד, כמה שאת יכולה וזה יבוא.. חיבוק❤️

מרגשתץץ אחותי מקבילה אתזה אליי לקיסרי כמה הייתי נחודה להניק אחרי הניתוח להרגיש אמא רגילה כמו כולן כמה אני מנסה בכל תורה לנסות ללדת רגיל אבל מה שיהיה יהיה🤍תודה

איזה מהממת את ❤️

כבר שנתיים זה כאן. ואני קוראת את זה כל כמה זמן פשוט מרגש מי שכתבה את זה❤️