היי יקרות, קצת ארוך אבל באמת מחפשת עיצה אז חושבת שככה תיהיה לכן תמונת מצב: היה לי סיום סטאז' ולימוד לבחינת הסמכה שבה נכשלתי, ושוב לימוד חוזר ומעבר ברוך השם... קיצור ושנה מפוצצת בעליות ומורדות ובתחיתה ילדתי את המתוקה שלי, מטבע הדברים כמה שהשתדלתי לתת לה יחס, זה לא מילא את הימים שלי, היום אחרי המעבר הימים איתה יותר ויותר קשים, היא רוצה אינסוף יחס ברמה מתסכלת פשוט! אני לא מחפשת עבודה בינתיים כדי לבנות איתה תקשורת ולנכוח עבורה, אבל הצרחות שלה יכולות לגרום לי לתסכול ועצבים שלא זכור לי אם חוויתי אי פעם לפני. היא יכולה להיות אצלי בימים ולשחק איתי ובשניה שאני מתפנה למשהו אחר להרים צרחות שיכולות להגיע לזה שנגמר לה האוויר והיא נחנקת בהשתעלות, היא לא נרדמת בלי צרחות אימה (נשארתי איתה בליטופים ועם מוזיקה עד 23:00 אתמול ועד שבעלי לא שם אותה במיטה והיא בכתה קצת היא לא נרדמה, אפילו לא בכיוון). אני מרגישה אמא מכשפה, בעיקר שעם הבן שלי בן ה3 יש קשר מדהים, אז זה פער עוד יותר מצער... חייבת עזרה, טייפ, אפילו הפנייה למטפלת שיכולה לעזור- זה הניצנים של הקשר בנינו ואני לא רוצה להתחיל אותם ככה.

בת כמה היא?

בת שנה

דבר ראשון זה באמת לא פשוט וכל הכבוד לך שאת ככה בשביל הילדים שלך! אז לפני הכל שאפו ענק על האמא שאת! אני חושבת שהילדה צריכה לקנות את הביטחון שלה ולכן היא ככה לפי דעתי צריך להתנהג איתה מאוד בחום ואהבה עם אדישות שתדע שהנה אמא פה אין צורך לבכות עד שהיא תבין בתת מודע שהכל בסדר ואז היא תהיה יותר רגועה

תודה מלי, אני מנסה להכיל את זה, אבל כשהיא מתעצבנת היא יכולה לצרוח ברמה שאני מפילה דברים מהידיים... הידיעה שהיא צריכה ממני המון חום ושבזמן אמת אני נלחצת/מתעצבנת/ מתייאשת ושמה אותה במיטה שלה עד היא נרדמת- זה מייסר אותי! אני פשוט לא מצליחה ליישם את הסבלנות הזאת, למרות שיש לי ממנה המון לגדול.

תקשיבי אהובה, כמו שאני מרגישה שהיא שואבת ממך את הלחץ ולכן היא ככה ככל שתקני יותר אדישות וסבבה היא תתמלא בביטחון זה יקח תקופה אבל בסוף זה חייב להשתנות את הבנא היחידי בעולם שיכול להעניק לה ביטחון תזכרי את זה תמיד לי זה מאוד עוזר