רוצה לפרוק. גיסות שלי שונאות אותי ואני אותן. הם הנשים הכי רעות שפגשתי בחיים שלי. מהיום הראשון לא באתי להן בטוב. בעלי גרוש ונכנסנו לקשר די מהר מההתחלה היה לגדולה מה לןמר, להעיר, לשפוט ולעקוץ. במהלך השנתיים שאני איתו הין לנו כמה וכמה נתקים ארוכים. בכל פעם חסימות בכל מקום, לכלוכים, כמובן שדאגה בכל פעם גם לחמם את ההורים שלן עליי למרות שעשיתי הכל לכבד ולבוא בטוב. אני היחידה שמשקיעה בימי הןלדת, היחידה שמכבדת ומפנקת בחגים ושבתות, שמארחת בימי שישי שדואגת שנבוא לבקר. אבל כןאב לה הכל שורף לה ועל הכל יש לה דעה וביקורת וגם כשהיינו טוב זה היה בצביעות שנגמרה מהר מאוד. היה לנו פיצוץ גדול קצת אחרי הצעת הנישואין והיינו בנתק. כמה חודשים אחרי היא הודיעה שהיא מתגרשת. עברה לגור אצל ההורים של בעלי והיא במשמורת משותפת. כל הזמן הזה שמתי את החתונה שלי בצד והייתי כל כולי בשבילה. מתקשרת, תומכת, עוזרת, קונה לה ולילדים מתנות, עושה הכל. לאט לאט החתונה התקרבה אבל המרמור שלה לא פסק והשפיע על כולנו. לרווקות שלי הבטיחה שתבוא ןלא באה. למקווה עשתה טובה. אחרי זה העלילה עליי שצעקתי עליה בחתונה (זה לא באמת היה נכון הייתי בסערת רגשות וביקשתי להיות כמה דק לבד - כלה ביום חתונה אפשר להבין ולהכיל כמו שאני הכלתי את כל הקריזות שהיו לה בחודשים האחרונים) איך שנגמרה החתונה הפסיקה פתאום לדבר איתי עושה גב שאני מגיעה, עוקצת על הגרושה של בעלי, מתנהגת מסריח. הקש היה בחג - היינו כולנו וגם אחותו השנייה שכל פעם שהיה ריב פתחה עליי פה, לכלכה עליי בצורה מזעזעת ועשתה עליי גם חרם. למרות שביני לבינה לא היה כלום מעולם!!!! גם ההורים שלו נשאבו לזה הרבה פעמים אבל בעלי היה יוצא עליהם וגורם להם להבין שאני רק עושה טוב ומכבדת. בפסח היינו כולנו והיא כנראה חיממה את אחותה הקטנה שגם יצאה עלייי כי רציתי לשים חולצה חדשה לבן שלה והיא לא נתנה לי. משם היא, אחותו הגדולה וגם גיסתו (אשתו של אחיו) שגם היא לא מדברת איתי תקופה פשוט ישבן בצד אחד והתעלמו ממני לחלוטין. נחנקתי מרוב הרגשה רעה וביקשתי מבעלי ללכת. אחרי שהלכתי היה פיצוץ של החיים בעלי יצא לה על הנשמה ורב שם עם כולם. נאמרו דברים קשים הוא קרא לי לבוא והלכנו. חודש וחצי לא דיבר עם ההורים שלן עד שבא לבקר אותם עם הילד שלו וכמה ימים אחרי אני באתי היה ריב קשה עם ההורים שלן אמרתי להם הכל בפנים והיה להם מאוד קשה לקבל. הם גם אמרו לי דברים לא קלים אבל זה לסיפור אחר ומאז נשארנו בטוב ואמרתי להן שאני עם הבנות שלהן סיימתי. לפני שלושה שבןעות סיפרנו להם עך ההיריון הם התרגשו ושמחו וזה שימח אותי מן הסתם אמא שלו בטוח סיפרה לאחים אבל אף אחד לא בירך את בעלי וגם לא מדבר איתו. יום שישי באנו לארוחת ערב פעם ראשונה אחרי 3 חודשים ואחותו הרי גרה שם התעלמות מוחלטת משני הכיוונים והתנהגות מזעזעת שלה כמו מתבגרת שעולה לחדר ונעלמת. זה המצב עכשיו וזה באסה לי ממש. איך אפשר לא לברך על היריון? ככה היה בכל דבר - שעברנו לגור יחד, שקנינו בית -(רבו איתנו על זה) גם בחתונה לא פרגנו, בכלום. כל דבר שאני קונה או באה איתו תמיד עיניים וחוסר פרגון אבל היריון? וואלה כמה נמוך אפשר לרדת? תודה שקראתן. אשמח לעצות.

אני חושבת שתסבירי לבעלך שזה ממש עושה לך רע ללכת לשם ואת לא מעוניינת בקשר איתם. לפעמים צריך לדעת להתרחק. לא הגיוני שפעם אחר פעם תיפגעי, זה לא בריא לנפש ובוודאי שלא לזוגיות. שילך לשם לבד אם הוא רוצה איתם קשר

תתני להם כמה שאת מקבלת. תרחיקי את הלב שלך. שיגידו מה שרוצות, תפסיקי לתת מתנות ולהשקיע, לא להתקשר, יחסי שלום שלום מנומסים. זהו.

קנאה. זאת המחלה הכי קשה! ולמזלך את לא נדבקת בה. אנשים שמקנאים הם אנשים צרי עין, ממורמרים ועושה רושם שזה המקרה כאן אצל הגיסות שלך. אחרי ניסיון כואב משלי הבנתי משהו אחד (שעדיין קשה לי לעיכול) - מי שלא רוצה להיות איתי בקשר, מי שלא מעריך את הקשר שלי איתו, שלא מעריך אותי ואת בעלי, שיהיה רחוק ממני. זה הכי טוב בשבילי. הן צריכות לנשק לך את הרגליים על מה שעשית עבור הגיסה הזו שהתגרשה… אבל… ככה זה תמיד שוכחים ;) קל יותר להתמרמר ולאגד סביבך עוד אנשים שחושבים כמוך. זאת התכונה הכי רעה שיש… להחרים. תתמקדי במשפחה שלך, בך ובבעלך. תזכרי כל יום שהתחתנת איתו - ולא עם המשפחה שלו. תודה לאל שאת בקשר עם החמים שלך אבל גם שם שימי גבולות, תבואי ניטרלית בלי צפיות לאף ארוחה, תאכלי, תחייכי תגידי תודה תרימי צלחות וביי הביתה בחזרה למקום שלך. את לא לבד, יש סביבך משפחה משלך, מניחה שחברות, יש לך עולם שלם ואת במרכזו… אל תתני לאנשים קטנים להשחיר לך את היום יום. זה כואב אבל זאת המציאות ועם זה את מתמודדת תנקי מעצמך את כל הכעס, תרחמי על המשפחה שלו שלא מצליחה לשמוח בשביל אח שלהם… ובסוף… הכל יהיה טוב ❤️‍🩹

רבקה אנחנו כבר בקושי הולכים לשם הם כבר בקושי מזמינים בגלל שאחותו שם והיא הטילה וטו. אם לא היא ממש נחמד שם! אבל כשהן שלושתן ביחד ואני בצד לבד זו הרגשה נוראית ואני נפגעת קשות

בר את מדהימה וזה מה שכולם אומרים אבל קנאה על מה? רק ניסיתי לבוא בטוב מהיום הראשון מתנות, הצעות לקפה, לבילויים, הכל. כלום לא עוזר. כלום.

ברור לי שאת ניסית לבוא בטוב. אבל אנשים שקשה להם עם עצמם - קשים עם אחרים… לא מגיע לך פיפס ממה שהן עושות לך. אני בטוחה. אל תנסי להבין, אל תרגישי חלשה מולן. הן בסוף בבעיה קשה עם עצמן, בטוחה שהן ממורמרות ומה שמחזק אותן זה שהן אחת עם השנייה… מזעזע בעיניי, כמו בריונות. במקרה שלי אני מתמודדת עם חמות כזאת, שלוקחת לצידה את אחים של בעלי. אישה קנאית וממורמרת ורק השם יודע כמה עשיתי לה טוב בחיים, כמה שמחות, כמה ארוחות שהכנתי ואירחתי ונקרעתי רק למענה שתרגיש משפחתיות (גרושה ממורמרת)… ועדיין… היא לא סובלת אותי ורק מחפשת אותי ואת בעלי וכך גם הקשר עם האחים. בקיצור סליחה על החפירה… תרגישי הכי בטוחה בעצמך! במה שעשית עד כה למענן ותתפללי שיהיה טוב… תסירי מעצמך את כל הפגיעות והתסכול זה לא מגיע לך!

איך אני יכולה לדבר איתך בפרטי? מזדהה עם כל מה שאת אומרת

נתחיל מזה שתחבקי ותערכי את זה שבעלך רואה את זה הרבה פעמים שזה מהצד של הבעל הוא יוצא להגנת המשפחה שלו ופה רואים שאת הרבה יותר חשובה לו וזה הכי חשוב דבר שני פשוט תתרחקי את ותראי להם את זה כשאת נכנסת תסובבו את הפנים מהכיוון שלהם הרבה פעמים אנשים כאלה מרגישים שהם כבר לא אלה ששולטים במריבה הם רצים מהר להשלים ותנסי להראות כמה זה לא אכפת לך ושיקפצו ותעריפי אותך ואת בעלך יותר

אני כותבת לך ומרגישה שכותבת לעצמי מרוב שאני מזדהה איתך. משפחה של הבעל זאת לא המשפחה שגדלנו איתה את יודעת כמה לא מסתדרות עם המשפחה של הבעל? ואי… מיליוני כלות מדהימות… החכמה היא להתרכז באמת במה שחשוב וזה בבריאות, בבעל ובמשפחה הגרעינית. מי שבא ברוך הבא ומי שרוצה להתמרמר שיהיה רחוק ממך…

הודיה הןא לא יכול שלא לתמוך בי הוא רואה את הטוב שעשיתי ואת החרא שאכלתי

עם כל זה יש כאלה שהמשפחה הם ערך עליון אצלהם ולא משנה מה האישה תעשה הם יהיו בצד של המשפחה שלהם מקווה שעזרו לך כאן ותמצאו את הדרך הטובה בשבילכם