שבוע 32+5 - עדיין לא מאמינה שזה קורה... (פוסט פריקה) הגיעו הצרבות, הקוצר נשימה, עור הפנים שלי נראה זוועה, מלא פיגמנטציה, נפיחות, שקים בעיניים, קמטוטים... ואז גם אני מצליחה לריב עם אמא שלי כי היא משליכה עליי את האמונות שלה, אומרת לי שאני לא אצליח להניק כי יש לי ציצים קטנים וכי גם לה לא היה חלב. וזה מעצבןןןןן!!!! אין לי אנרגיות לארגון החדר של הקטני, כל פעם מנסה קצת ואין לי מצב רוח פתאום. מנסה לתחזק את העסק שלי ופשוט מרוקנת מאנרגיות, סבלנות או תשומת לב. אני פשוט לא בזה... ובואו, ממה אני אמורה לחיות? מהעבודה ה''מעולה'' של בעלי? לא שיש לי תלונות, ברוך השם שיש לו עבודה, שיש לי עבודה... פשוט עייפה שהכל בא קשה. מחזיקה דמעות כל הזמן... עייפה, מתוסכלת, הורמונלית, לבד... זהו. חח

הרבה שינויים מעוררים לחץ.. וזו תקופה מורכבת. תנסי בין כל זה לשמוע את הקול שלך, לאפשר לעצמך לנוח. להתמקד במקומות החיוביים ולזכור שכל זה יהיה שווה בקרוב כשהקטני יגיע.

מבינה אותך , זה קשה ונורמאלי שאת מרגישה ככה, תגידי תודה על מה שיש ועל זה שתכף יכנס לחיים שלך הרבה שמחה ואושר עם כל הקושי בדבר, שום דבר לא קל בחיים . לכל אחד יש את הרגעים של השבירה... תנסי אולי להירגע קצת לעשות משהו שיעשה לך טוב בלב ויתן לך כוחות... תחשבי טוב יהיה טוב!

תודה יקרות שלי, זה מאוד מחבק ❤️

אהובה את הולכת לקבל את האושר של חייך, תנטרלי רעשי רקע, את תניקי בעזרת השם ואת תהיי אמא מדהימה, תרימי לעצמך כמה שאת יכולה כי אין משהו שאנחנו לא יכולות לעשות בעזרת השם הולכים להיות לך ימים מרגשים מלאי שמחה

לא להתייחס למה שאמרה. היום יש משאבות. ושיטות ועזרים. מה שלא היה פעם. לא להתרגש

מרגישה כמוך