לבעלי יש קטע כזה כשיש בינינו איזה ויכוח/ ריב גדול הוא אומר שהוא הולך ומצפה שאתחנן בפניו שיישאר. הוא נוסע אם זה להורים שלו שזה מרחק של שעה נסיעה במטרה לישון שם או שהוא נוסע לעבודה (עובד משמרות ויכול להגיע בלילה במקום לנסוע בבוקר). מציינת שאנחנו גרים אצל אמא שלי למרות שזה לא קריטי לסיפור. בעבר באמת הייתי עוצרת אותו או מאיימת שאם הוא הולך זה נגמר בינינו . עכשיו פשוט נמאס לי.. לא צריכה לרדוף אחריי אף אחד אבל כן זקוקה לעצה מה עושים עם התופעה הזאת כי כמובן שאחר כך הוא חוזר ומדברים מולבנים את הכל ויש איזה שהוא ריחוק כתוצאה מהמעשה שהוא עשה. זה מכניס אותי לסטרס רציני ומחשבה על מה יקרה בהמשך.. זה באמת שואב ממני כוחות הראש שלי רץ ומבחינתי ברגע שהוא עושה את זה זה הסוף שלי ושלו ואני מתחילה להתקשר אליו ולבכות ולצרוח ואחר כך אני מתחרטת על זה ויוצאים ממני דברים רעיםםם. בבקשה עצותתת איך לעצור את זה ולא כאלה של - תעיפי אותו כי זה לא הפיתרון.

דיברת איתו על זה? האמת שמה שאני הייתי עושה בריב הבא זה פשוט לקחת את עצמי ולנסוע להיעלם ליום יומיים ולתת לו את ההרגשה שהוא נותן לך בדיוק. שיבין על בשרו איזו התנהגות הזויה יש לו בריבים, במיוחד שהוא הגבר והוא בוחר לברוח ולהשאיר את אשתו לבד

כשהוא הולך לתת לו ללכת לא לדבר איתו בכלל לא להתקשר וכשהוא חוזר לא לפתוח לו ושהוא יתחנן להיכנס חזרה

אולי תדברי איתו על זה ? יש דברים שהם באמת לא יודעים שהם עושים כאילו ולפי מה שנראה הוא רגיל לזה כבר וזה בהרגל אצלו , אנחנו צריכות לקחת את המושכות בדרכ הם יותר ילדותיים מאיתנו , להסביר לו פשוט תגיעו להבנה שאם אתם רבים ונניח הוא רוצה לנשום אוויר או את פשוט ללכת לאוטו להרגע או לשאוף אוויר מבחוץ כדי להרגע ואז לחזור , יש אפשרות?

תודה על התגובות, כמובן שזאת לא אופציה שלא אפתח לו וכאלה.. זה מוביל להסלמה.. דיברתי איתו על זה וכמו שסימבה אמרה זה ממש הרגל, אולי מזוגיות לפניי מ שכן אני לא מסוגלת לסבול את זה. אנחנו בקרוב עוברים לגור לבד אני מקווה שזה ישתנה והשיחות עוזרות לתקופה עד ש.. יצא לי גם פעם אחת בתחילת הקשר ללכת מהבית בקטע של זהו זה נגמר ומאז הוא כאילו נשען על זה ש״למד ממני״ וזה כל כך לא פייר ונכון.. הוא פשוט לוקח ריבים וויכוחים יותר קשה ממני ואני יכולה אחרי ויכוח יחסית לדבר רגיל והוא עושה מזה דרמה וכאילו קרה מצב דבריה האחרון הרגשתי שסגרנו את הנושא והוא פשוט אמר לי אני לא יכול לסיים את היום ככה וללכת לישון בצורה כזאת אז אני נוסע וכמה שלא הסברתי לו שהכל טוב ולא חייבים להסכים עם הכל הוא לא ויתר חשבתי שהוא מסתלבט עליי ואפילו צחקתי מה פתאום אתה לא נוסע הוא נסע.. זה היה הדבר הכי קיצוני בקשר. אמרתי לו שבסוף אתרגל לזה ולא אתרגש יותר ואז נהיה במצב לא טוב

אממ, זה קצת אלים :/ את צריכה להסביר לו שלקום וללכת זה ממש קיצוני, כמו שלא מאיימים בפרידה באמצע ריב סתם כקלף מיקוח. זה לעשות משהו כדי לגרום לצד השני "להתקפל", ונשמע שגם את קצת "חטאת" בזה בהתחלה, וזו לא התנהלות בריאה. אם אתם לא מצליחים ללבן את זה בשיחות ולהבהיר מה כל אחד לוקח לתשומת ליבו ולא עושה יותר, אולי תלכו לייעוץ כדי להבין איך "לריב נכון"..

במקום לנסוע בבוקר לעבודה למשמרת הוא נסע בלילה לעבודה זאת משמרת שישנים בה.. אז כביכול הקדים את היציאה שלו לעבודה במקום הבוקר. ומקום נוסף שהלך כמו שכתבתי להורים שלו.

והוא חוזר או יום למחרת או יומיים אחרי בגלל שהוא במשמרת בעבודה .. ככה שביומיים האלה אני מתבשלת בתוך עצמי ורותחת ובמקום שהדברים ירגעו כמו שכנראה הוא מצפה קורה ההפך אצלי

תדברי איתו על זה… תגידי לו שאת לא מקבלת את זה שהוא קם והולך כל פעם!! זה לא פתרון ואת לא אמורה לקבל את זה! אם הוא עצבני או פגוע הוא יכול ללכת לעשות סיבוב 5-10 דקות להירגע ולחזור. אין דבר כזה ללכת כל פעם זה לא פיתרון! חד וחלק! אני לא הייתי מקבלת את זה ואומרת שפעם הבאה אין לו לאן לחזור ועושה לו פעם קטע כזה שבאמת לא יהיה לו לאן לחזור ואולי כך הוא היה מפסיק. אל תפחדי לאבד כי בסוף את תאבדי באמת.