אוף אני מתוסכלת!! אני שלושה חודשים אחרי לידה ואני סובלת מדיכאון אחרי לידה , מחשבות שעולות לראש .. שלא תדעו דיברתי עם אחות מטיפת חלב היא אמרה לי לגשת לעוסי״ת מהקופה , אבל הבעיה שהיא אמרה שמערבים רווחה בנושא , ואני לא מחפשת שיקחו לי הילד אני רק מחפשת עזרה נפשית ולגשת לפסיכיאטר על שום דבר אני לא יכולה .. מה לעשות ?? מישהי שנמצאת בבעיה שלי מה את עושה ?

זה יעבור!!!! וזה טבעי נורמלי לחלוטין אני גם כמוך אחרי הלידה ממש היה לי קשה אפילו חצי שנה הייתי בדיכאון לא היה לי חשק לחיים אפילו אל תשארי בבית תצאי כמה שאת יכולה זה משחרר מחשבות תשתפי את בעלך אנשים קרובים הם יעזור לך אם את עייפה תבקשי עזרה תהיי כל הזמן מוקפת אל תהיי לבד תאמיני לי שזה עובר!

ממש לא לוקחים את הילד זה לא דבר כמעט שקורה עוזרים לך לצאת מזה ככה דעתי דכאון זה דבר קיים אצל מלא נשים ופשוט עוזרים לך לטפל בבעיה

הולכת דרך קופת חולים לפסיכולוגית. בם מסבסדים טיפולים אצל מטפלים פרטיים גם שהם לא מעבירים שום מידע

עברתי פשוט התמוטטות עצבים מול בעלי , עלו לי מחשבות שאני לא רוצה לחיות יותר וזה בא והולך אמא שלי חולת מאניה דיפרסיה וזה בא לה אחרי הלידות עכשיו שאני אחרי ניתוח קיסרי וזה תוקף אותי מכל מקום , האחות אמרה לי כשזה קשור למחשבות על אובדן אז העוסי״ת מערבת רווחה ואני בלב שלי לא רוצה לעשות כלום לעצמי רק שהמחשבות והרגשות האלה יעלמו אמרו לי שאני לא יכולה ללכת על דעת עצמי לפיסכיאטר אלה ביעוץ מול עוס״ית או פסיכולוגית

אני שבועיים אחרי הלידה ויכול להגיד לך שגם מרגישה שיש לי דיכאון, כל היום בוכה, אפילו תוך כדי הטיפול בילד אני בוכה.. לא משנה כמה אני מדברת עם בעלי זה לא באמת עוזר כי הוא כל היום בעבודה. אמרו לי לפנות לרופא משפחה והוא יכול לתת הפניות לפסיכולוג או משהו כזה

ספיר מה שאת עוברת זה דכדוך אחרי לידה גם אני עברתי את זה מההורמונים כל הזמן בכיתי הולכת לישון עם דמעות מתלקחת עם דמעות אוכלת עם דמעות מטפלת בילד מסתכלת עליו עם דמעות ואמרו לי לצאת החוצה לא להיות בבית ולטפל בזה שזה לא יחמיר לי לדיכאון אחרי לידה לא הקשבתי תאמת כמו מטומטמת תטפלי בזה שזה לא יהיה לך כמו המצב שלי בדיכאון התחיל לי רק בחודש באחרון

גם לי היה את המחשבות האלה.. התחלתי ללכת לפסיכוטרפיסיטית ולקחתי סרנדה זה לוקח שבועיים להשפיע והיה לי עם מי לדבר ששה הפסיכוטפריפסית ממש תוך כמה זמן הרגשתי מצוין אל תזלזלי בזה את סובלת וחבל מגיע לך חיים יפים ומושלמים נורא מכירה את זה מקרוב זה יעבור עם תטפלי בזה ותהי שוב שמחה בקורב ממש

מתכוונת למחשבות שלא רוצה לחיות

ואגב סתם ככה בלי קשר ממליצה לך לבקש מבעלך להירתם שיוציא אותך כל שבוע למקום יפהה ואוירה משחרתת ותשתפי אותו בקושי שלך ותגידי לו שאת לא רוצה עכשיו פתרון את רק רוצה שיקשיב לך ויביע אמפטיה( מנסיון גברים שמביעים להם בעיה ישר חושבים על פתרון וזה מעצבן אותנו כי אנחנו רוצים תכלס אמפטיה והקשבה בהרבה מהפעמים) אין לך מושג כמה זה קירב בינינו

ביקשתי אנחנו משתדלים לצאת מדי פעם אבל הוא עובד אנחנו זוג די צעיר 19 ו 24 ואני לא עובדת ואנחנו צריכים איך שהוא על מה לחיות הוא המפרנס העיקרי אז לא יוצא הרבה כי מעדיפים להוציא את הכסף של היציאות על נוטרילון או דברים לילד ..בכל זאת .. לא פשוט לחיות במדינה שלנו

הטיפול מאוד חשוב במקרים מסויימים. בדיוק כמו קנייה של מצרכים.. לפעמים זה הכרחי. כמו שכתבתי אני הלגתי דרך קופת חולים כמובן שצריכה להיות כימייה עם המטפל/ת שינה לי את החיים

פסיכיאטר פרטי!!!!

את יכולה ללכת על דעת עצמך לפסיכיאטר פרטי , לפסיכולוג פרטי ולא לדווח לשום עוסית תטפלי בעצמך במהרה כי זה משפיע על הבייבי ועל בעלך כמובן …

טבעי לגמרי ! שלא תרגישי שאת לא בסדר ושאת אשמה ! את כל כך לא !!!! גם אני עברתי את זה. תלכי לקבל טיפול מקצועי ותאמיני לי שזה יעזור לך. תשתדלי להיות בסביבה תומכת ומבינה ולא שופטת. בזכות בעלי ואמא שלי אני יצאתי מזה. (גם קצת בזכות הקורונה 😉).