היי בנות, אז ככה, הבן שלי הבכור בן שנתיים וקצת. סופש שעבר ממש השתעל, היה שיפור ביום ראשון אז שלחתי לגן. אבא של בעלי ממש רגיש אליו, ולא אהב את זה ששלחתי לגן לפי זה שרשם משהו בקבוצה המשפחתית על זה. לא התייחסתי. כל שבוע שיבר הבן שלי ממש הרגיש טוב, עד שביום חמישי שוב ממש השתעל והתנשם, בנוסף היה חום. לקחתי למוקד. ואז הסבא התקשר אליי, אמר שיכולתי למנוע את זה.. השיחה התחילה להתחמם ואני באמת שניסיתי לכבד אותו. מפה לשם זה הסתיים במילים מאוד לא יפות שלו כלפיי וצעקות. ניתקתי לו בפנים. בעלי כמובן תמך בי בכל הסיפור, אמרתי שיותר לא מגיעה אליו ולא מדברת איתו מילה. ומאז כמובן שלא התקשר להתנצל וגם לא מצפה מהבן אדם. איך אני אמורה להמשיך מבחינת הילדים? באמת שעובדת עצות כי על הכבוד שלי אני לא אוותר. לא אגיע ולא אדבר איתו מילה גם שנים . לא בא לי שדבר כזה יחזור וגם בעלי עומד באמצע. אשמח לעצות🙏🏻

את צריכה לדבר איתו, להעמיד לו עובדה למי ההורים. גם את וגם בעלך. לא לדבר איתו ולקחת ממנו את הנכד רק יעשה רע

נשמע שחמך מתבלבל. הוא הסבא של הילד, לא אבא שלו. החלטות מהסוג הזה הן של ההורים. טוב שניתקת לו. אין שום סיבה בעולם שהוא יצעק עלייך על החלטה לגיטימית שעשית לגבי הילד *שלך*. זה שבעלך תומך בך זה מעולה ולא מובן מאליו. הוא גם צריך לדבר עם אבא שלו ולהבהיר לו את הגבולות שלכם. מבחינת הילדים, בעיניי, לא הייתי פוגעת בקשר שיש לו איתם. זה קשר עצמאי שלא צריך להיות מושפע מהרגש שלך כלפיו (מלבד שני מקרים - או אם הוא פוגע איכשהו בילד, או אם הוא מלכלך עלייך מול הילד). לגבי הקשר שלך איתו - תעשי מה שאת מרגישה, את לא צריכה להיות נחמדה אליו אם את לא רוצה. הייתי מסתפקת בקשר קריר לעת עתה.

זה בדיוק המחשה שלי, הוא לגמרי חושב שהוא האבא של הילד, מהרגע שהוא נולד. תמיד כיבדתי אותו אבל עד כאן. לראות את הילדים הוא יראה, רק לא בנוכחותי. לא רוצה לוותר על הכבוד שלי כי אם אעשה את זה זה יחזור. זה ממש רע לי על הנשמה עם כמה שלא אשמה בכלום.

ברור זה ממש פוגע וממש עושה רע. את לא אשמה, יש לו בעיה וטוב שאת עומדת מולו. תעשי מה שאת רואה ומרגישה לנכון, אין שום סיבה שתספגי התנהגות כזאת.