סתם שיתוף: היום פעם ראשונה אחרי המון המון זמן יצא לי פשוט לבהות בעננים. למה זה כל כך משמעותי לי? מאז שנולד לי ילד שני אני לא נחה לרגע. חוגגת יומלדת לגדול, מארגנת מסיבת יום העצמאות/טנא לשבועות, מארגנת עבודה לאחרי החופשת לידה. דואגת לנופש משפחתי לכבוד סיום שנת הלימודים, עושה קייטנה לחברים מהגן בשביתה יחד עם הבין שלי ובין לבין מטפלת בנושאים בראותיים שלי שצצו ועלו אחרי לידה ( אבנים בכליות זה כואב יותר מצירים) וזה במקביל לכל הדברים הרגילים של לסדר ולנקות את הבית , לבשל, כביסות ולתת המון תשומת לב לגדול שלי שלא ירגיש זנוח וזמן זוגי בערב עם בעלי. קיצר מרגישה שהפכתי למכונת יעילות. עכשיו זה לא שאין לי זמן לעצמי: אני עושה הליכות עם העגלה, נפגשת עם חברות, מקפידה על אימון קצרצר בבית פעם ביום, ומדי פעם שבעלי מפרגן לי שעה פנויה יוצאת לשחות/לשנרקל. אבל זו הפעם הראשונה מאז הלידה שבהיתי בעננים. אחרי התינוק התנמנם לידי על השמיכה שלו בדשא ואני שכבתי לידו על הגב הסתכלתי בעננים משנים צורה ולא עשיתי כלום. פשוט כלום. שום דבר לארגן או לדאוג לו שום דבר לבצע או לחשוב עליו בלי לשמוע משהו קורא לי או מבקש ממני משהו. פשוט כלום. רק לבהות במשך רבע שעה בעננים משנים צורה. לא נדרש ממני כלום חוץ מזה. זה כל כך נפלא ממש כמו מסאז למח. קמתי רעננה כאילו ישנתי לילה שלם. למה כך החפירה הזו? כאמהות אנחנו כל כך עמוסות אפילו שיש לנו זמן פניי הוא תמיד מלא. בכוונה פירטתי הכל כדי שתשימו לב עד כמה. ועדיין. אם אתם יכולות. תשדלו מדי פעם לבהות בעננים או השווה ערך שליכם לזה. זה חשוב, לעצור לרגע להסדיר נשימה, וזה תמיד בחינם.

יפה מאוד כתבת... מרגישה ככה גם ואני עם 4 צמודים.. תודה לאל אבל בוכה שאין לי מוטיבציה לעשות דברים בשביל הנשמה שלי

איזה אלופה👏