חייבת לפרוק. בזמן האחרון מרגישה רגשות מעורבים עם בעלי. לא יודעת אם זה ההורמונים או שזה מעבר לכך. בזמן האחרון אני מרגישה שיש חוסר שיווין בנינו וכל מה ששייך לי סוג של "מנוצל" על ידו. לדוגמא, הרכב שלי קניתי אותו לפני שהכרתי אותו ולו לא היה רכב. זה לא הפריע לי בעבר והוא לא רצה לקנות רכב ועכשיו לפני הלידה הוא מדבר על למכור את הרכב שלי ועם הכסף לקנות רכב גדול שיהיה נוח והוא מדבר על רכבים דיי יקרים כי הוא גבוה ממש ורוצה רכב מרווח ונוח (ברור שנצטרך להוסיף ביחד על ההפרש בין מה שיימכר למה שנקנה) . דוגמא נוספת , אנחנו גרים ביחידת דיור השייכת להורים שלי, היחידה די קטנה והמטרה שהסכמתי לעבור לכאן היא לחסוך כסף על מנת שנוכל בהמשך לקנות דירה. לטענתו כרגע עם המצב במדינה זה לא הזמן לקנות ויש להורים שלי יחידה יותר גדולה והם הציעו לנו לעבור לשם והוא כל הזמן מדבר שנעבור לשם ואני לא נעים לי כי ההורים שלי לא לוקחים מאיתנו כסף ואני נגד הרעיון של לעבור כי גם אם ההורים שלי הציעו את זה לא נעים לי לא לשלם בידיעה שיש משפחה שם כרגע שכן משלמת להם שכירות ואני לא נכנסת להורים שלי לכיס אבל לא נעים לי ובעלי הכי נעים לו בעולם ואומר לי כל הזמן שזה לא הזמן לקנות בית ושנעבור לדירה הגדולה של ההורים שלי. אבל מצד שני לפני שבועיים יצאנו עם ההורים שלו לארוחה במסעדה והם רצו להזמין אותנו והוא התנגד ומה פתאום ואין מצב וכל הדרך חזרה אמר שלא נעים לו שהם משלמים עליו ואני עונה לו שמההורים שלי נעים לו מאוד ומההורים שלו פתאום לא וזה ממש לא בסדר. סליחה על החפירה אבל אני כל הזמן מרגישה את החוסר איזון מבחינה כספית בנינו ומתחילה לחשוב על להתגרש כי נמאס לי להרגיש מנוצלת או שאני ממש הורמונלית ואם לא ההריון לא הייתי מרגישה ככה. מבולבלת מאוד ואשמח לעצה.

תציבי גבולות ברורים עם את מרגישה ככה עכשיו אחרי הלידה זה יתעצם אומרת חד משמעית אין בעיה שנעבור אבל נצטרך לשלם שכירות להורים אם זורם לו אז סבבה

את כן כניראה הורמונלית אבל הוא גם כניראה נוח לו המקום שהוא נמצא בו שיש עזרה ורואה שכניראה להורים שלך יש את האפשרות. שבו תדברו על זה ותציבו לו גבולות איפה ניתן לקחת את העזרה ואיפה צריך לעזור. בקשר לרכב תגידי לו שזה לא הזמן לרכוש רכב חדש בדיוק כמו שזה לא הזמן לרכוש דירה. מעבר לה שיבין גם שזה הרכב שלך ולא שלו.

ושבעתיד להיוולד ילד בעזרת ה׳ והדרכה הזה צריך לשרת אותך עם הילד מאוד.

כמו שאמרה לונה תשלמו להורים שלך שכירות או חלק לגבי האוטו אם אתם יכולים להרשות לעצמכם לשלם על חדש תחדשו השאלה האם הוא עובד

תשלמו להורים שכירות ותציבי גבולות ברורות מולו

כן הוא עובד והאמת גם מרוויח יותר ממני, פשוט הוא פחות טוב עם כסף ואני יותר טובה ומחושבת. לכן החלטנו שעם הכסף המשותף אני יותר אקח את המושכות אבל על הכסף שלו הוא יותר בזבזן ממני וקצת קשה לי עם זה במיוחד לפני שהילד מגיע אני סופר חוסכת והוא הרבה פחות. והבעיה שההורים שלי לא יסכימו לקחת שכירות רגילה וגם מי שגר בדירה כרגע הוא שיפוצניק שדואג לכל היחידות ועוזר להורים שלי שצריך ואם נעבור ליחידה הזו אחריות שתחזוקה תעבור אלינו ואני לא יודעת כמה זמן נשאר פה ואני לא רוצה שבסוף הכל יפול חזרה על ההורים שלי שעכשיו זה מאוד נוח ומסתדר להם שהוא גר שם ומטפל בגינה וביחידה השניה וכל תקלה הוא מתקן להם וההורים לא צריכים לבוא לפה בכל בעיה שיש.

גם אני היתי מתעצבנת. הוא התרגל לטוב מצד ההורים שלך והצד שלך, מצד שני לא מאפשר אותו יחס כלפי ההורים שלו ... היתי מציבה גבולות כפי שחומה כתבה. זה ממש לא בסדר לא לשלם להורים שאולי תלויים בכסף הזה ובונים עליו. תשלמו להם לפחות 70 אחוז מהשכר דירה כדי שיהיה מספיק פייר

*כפי שלונה כתבה. תיקון

אז תקשיבי תשארו בדירה עכשיו עד אחרי הלידה ותבדקו את העניין של לקנות דירה משלכם כי המצב של המחירים לא ישתנה הרבה גם עוד 10 שנים ואתם לא תשארו תלויים בהורים שלך כל החיים לגבי הכסף אל תחשבי כך את התחתנת עם בעלך ובחרת בו בטח מהרבה סיבות טובות תנסי להזכר ברגעים האלה והכסף הוא של שניכם תנסי לנהל שיחה על התנהלות נבונה בכסף כדי שתתקדמו ביחד יחד ואל תחשבי על גירושים בכלל כל עוד אין אלימות מילולית או פיזית ויש כבוד בין שניכם הכל אפשר לפתור שיהיה לכם בהצלחה

אולי ההורים שלו יותר קשיי יכולת ולכן לא רוצה שהם ישלמו וכו? אם להורים שלך אין בעיה שתיכנסו ליחידה הגדולה, לא מבינה למה להישאר בקטנה בעיקר אם אתם הולכים להתרחב בקרוב, אם הם מעדיפים לקבל שכירות אז אין פה בכלל דיון והוא יכול להגיד עד מחר שהוא רוצה לעבור לשם. בעניין שאר הדברים, פשוט לדבר ולתאם ציפיות ולהציב גבולות

מסכימה עם אנה

גם אני מרגישה כמו בדיוק