חייבת להבין כי מאז שאני בפורטי המצב לא נראה מזעיר במיוחד. אני רואה פה מלא מלא פוסטים על דיכאון אחרי לידה ואם לא דיכאון אז תחושות קשות של חוסר התאמה לציפיות שהיו לתחושה של אחרי הלידה בזמן ההריון. מבינה שיש עייפות ועצבים וקשיים רבים אבל יש כאן בנות שיכולות לספר שילדו וכן הצליחו להתאהב להתחבר ולהנות מהבייבי מהשניה הראשונה? כאלו שלא חוו את התסכול והדיכאון?🙌🏼

אני כל כך התחברתי אליו שמאותו רגע לא עזבתיייי אותו

זה לא סותר.... ברור שאוהבים את הבייבי אבל זה גם תקופה מאוד מאתגרת

יש סיפורים כאלה ויש סיפורים כאלה. כל אחת מקבלת את זה שונה אבל הכי חשוב לעשות הכנה כמו שצריך ולקחת בחשבון שזאת תקופה מאתגרת. ואפשר גם לעשות קורס עיבוד לידה שעוזר לעכל את הכל

אני✌ אומנם עברתי לידה קשה ובשעה וחצי הראשונות לא הייתי מסוגלת להחזיק אותו, אבל אחר כך לא עזבתי אותו גם לא לטובת התנוקיה כי הוא החיים שלי!!!💙 אבל כן עברתי שלושה שבועות ראשונים מלאי בכי... אבל אותו לא נתתי לאף לטפל בו כי אני מאוהבת בו ולא סומכת על אף אחד

טוב כי זה יותר הגיוני שמישהי שצריכה לפרוק תכנס לפה להתלונן לשחרר קצת כדי לחפש תמיכה ומישהי שמחה רגועה מה היא תרשום? ואייי איזה כיף לי בחיים (יגידו לה נשמה מה את רוצה מה הפואנטה של הפסוט חחח)

אני יכולה לומר לך שלידה ראשונה והריון ראשון זה לא קל כי יש לך אחריות לתינוק קטן אבל זה לגמרי שווה את זה זה קשה ומעיקקק ומתסכל ומלא רגשות מעוקבים אבל אחר כך זה משתלם

אני התאהבתי בתינוקת שלי מהשנייה הראשונה 🙏🥰 ועדיין החודש הראשון היה מאוד קשה. קודם כל המחסור בשינה הוא קשוח מאוד מאוד. בלילות הראשונים לא ישנתי בכלל, או שעתיים בלילה. את המטלות היומיומיות אני די נהנית לעשות - לחתל, להאכיל, לקלח, לטייל. הקושי הוא זה שזה מסביב לשעון. הכי קשה זה כשהיא בוכה ואני לא מבינה למה. ומרגיש שניסיתי הכל והיא עדיין צורחת. אחרי החודש הראשון דברים מתחילים קצת להסתדר. עכשיו היא בת 3 חודשים וזה מתחיל להסתדר. מתעוררת פחות בלילה, כבר מחייכת אלינו, נהנית באוניברסיטה, זה כבר סיפור אחר. ועוד קושי זה הדאגה והחרדה והאשמה, אם אני אמא מספיק טובה, אם אני עושה כל מה שצריך, הפחד לעשות טעות במיוחד שאת ממש ממש עייפה. זה גם משתפר כי אני ישנה יותר מבהתחלה, וגם התינוקת גדלה ומתחזקת. בסופו של דבר זה ממש כיף. למרות כל הקושי 🙏❤️

אני הכנתי את עצמי ובעלי לדכאון אחרי לידה ולחוסר חיבור ומה לא בסוף ב"ה לא היה .. כן דכדוך כזה שלפעמים תופס אותי בגלל ההורמונים שמשתוללים אבל מרגישה ממש טוב ומאושרת ברגע הלידה לא התחברתי אליו כי הייתי בהלם ממש וביומיים בבית חולים הסתכלתי עליו בשוק והיה לי קשה להבין שהוא אשכרה שלי ולאט לאט זה פשוט הלך והתעצם ועם כל יום את רק מתאהבת יותר!!😍