הי, בעיקר פוסט פריקה... חודש וקצת אחרי קיסרי חירום שני, כל ההריון סבלתי ממש ממצבי רוח, הזוגיות קצת קשה למרות שבעלי מנסה לעזור רוב הזמן. הלידה עצמה אולי זה לפוסט אחר, אולי גן כן משליך על המצב שלי עכשיו, לא יודעת..ת בבית יש ילדה בת שנתיים וחצי שקיבלה בעיקרון ממש יפה את האח הקטן שלה, אבל, נהייתה אלימה ואגרסיבית כלפי וכלפי בעלי בעיקר, בגן ועל אנשים אחרים בעיקר צועקת אבל לי ולבעלי גם הרבה פעמים ממש מקסימה חנושכת כשהוא לא מוצא חן בעיניה או כשאנחנו אומרים לה "לא" על משו. אני מאז אמצע ההריון כזה, והתחזק מאוד אחרי הלידה הלא קלה, נהייתי ממש הרבה פעמים חסרת סבלנות לילדה וזה כמובן התגבר עוד יותר מרגע שהיא נהייתה אלימה וגם צועקת המון.... התחלתי לאבד הרבה פעמים שליטה בעצמי ונותת לה סטירות כל פעם שהיא מרביצה לי או נושכת, לפעמים אני. מרגישה שאני עוברת גבולות, ואני ממש בוכה אחרי דבר כזה ואוכלת את עצמי שהיא קטנה ולא מגיע לה לחטוף ממני ככה, אבל אני ממש לא מצליחה לעצור את זה!! אני מפחדת ממש שיום יבוא ואני אגזים וזה לא יגמר בסטירה, רוצה להאמין שאני לא אגיע לזה כי זאת הילדה שלי ואני מטורפת עליה אבל מתה מפחד!!!

היי מאמי, תפני לעזרה. זה לא קל בכלל, מבינה את הקושי אבל תפני לייעוץ הורי או משהו שיעזור לך להסתגל למצב החדש. ושתשפי גם את בעלך שיקל עלייך ויקח מן הקושי

אני לא אמא לילדים עדיין אבל אני חושבת שהילדה בטח חושבת ומרגישה שהיא מאבדת אתכם.. (כמובן לפנות ליעוץ ותמיכה..) אבל לדעתי חשוב לתת לה יחס בלי הילד לגרום לה להרגיש רצויה במיוחד שאת מאבדת סבלנות איתה.. קשה להיות עם ילד אחד ובטח שקשה להיות עם 2 בהפרשים קטנים ממש.. אני לא בעד אלימות אבל אני לא חושבת שזה נקרא ככה במצב שלך.. את מלמדת אותה שהיא לא יכולה לנשוך אותך ולהרביץ לך..

משתדלים כמובן כמה שאפשר לתת לה תשומת לב בנפרד מהתינוק.. ייעוץ הורי כרגע לצערי לא אפשרי כי מצב כלכלי קצת קשוח. באמת היא מקבלת המון תשומת לב, אבל מפחדת שאני מאבדת את עצמי וזה מן הסתם ישפיע עליה. אני חושבת. גם אוכלת את עצמי בצורה מטורפת אחרי כל מכה שנותת לה, לרוב היא בכלל לא בוכה מזה אבל כן עושה פרצוף נעלב, היום הלכה לבעלי ואמרה לו שאמא הרביצה לה ובכלל התפרקתי, כמעט כל השבת רק בכיתי בגלל זה

וואו קשוח😓

יש לך זמן לעצמך? זמן שאת יכולה להיות לבד לחשוב על עצמך?

את יכולה להתיעץ עם הגננת שלה

את צריכה לשלוט בעצמך. ברור שצריך להבהיר לה שלא תנשך, תעצרי אותה פיזית, אבל לא לתת לה סטירה ולא להכאיב לה. את מראה לה אלימות כדי שלא תתנהג באלימות. זאת לא צורה ובטח כשאת חוששת שזה עלול להתגבר. בבקשה תפני לייעוץ וסיוע. כמו שהיא אמרה לבעלך היא גם תגיד לעוד אנשים שאימא מרביצה לה.. וזמן איכות רק של שתיכן יחד נשמע לי כמו התחלה מעולה.

תשאלי אותה מה עושים עם ילדה במצב כזה

הגננת אומרת שזה צפוי וזה אמור לעבור, בגן כמובן מסבירים לה שלא צועקים ולא מרימים יד ומציעים לה פתרונות אחרים, אני מנסה לעשות ככה גם בבית ולא נראה שהיא שמה על זה

מאיפה את?יש לך עזרה עם הילדה?

חיבוק מרחוק. את חייבת לטפל בעצמך בדחיפות אם את מגיעה לרמה של חוסר שליטה מול פעוטה מה יקרה כשתגדל ואז בכלל היא תוציא אותך מדעתך. זה אלימות וחייבת להיפסק

את בסיטואציה חדשה ולא פשוטה. כולכם. תחילת תהליך של אח חדש לוקח קצת זמן עד שהבית מתייצב חזרה. נשמע לי שאת לא בטוב עם עצמך. נסי למצוא לעצמך מרגוע שעה בשבוע שהיא בשבילך לבד בלי התינוק אפילו. לגבי הילדה, גם היא מאוד התערערה מההסדר החדש. היא איבדה אתכם ואיבדה את עצמה. אתם צריכים להיות העוגן שלה במצב החדש. גם בזמנים שהיא איתכם יחד עם התינוק ואי אפשר להיות רק איתה, העצימי אותה ותני לה את היחס המילולי. התינוק צריך יחס הרבה יותר טכני בשלב הזה מאשר הבת שלך. תשבחי אותה על כל התנהגות טובה שלה. כשהתינוק עושה משהו נחמד שגורר יחס תקראי לה שתבוא לראות, או תשתפי אותה במה שאת רואה בתינוק ותצחקו יחד או תיעצבו יחד (תראי כמה קקי הוא עשה חחח/ אוי תראי אולי כואבת לו הבטן.. מסכן.. גם כשאת היית תינוקת כאבה לך הבטן), וגם כל פעם שאומרים לתינוק מחמאה (איזה חמוד!) מיד, גם אם היא בחדר אחר את מוסיפה גם מחמאה לגדולה (והגדולה מקסימה איתו ממש!) כמובן למצוא זמן משותף לשתיכן יחד. לגבי סתירות... אני חושבת שסתירה צריכה להגיע בהתנהגות מאוד קיצונית של ילדה... בטח לט משהו שקורה יותר מפעם בהרבה זמן (חודשים). גם נשמע לי שזה לא נובע ממש מרצון לחנך כמו מכעס בלתי נשלט. סתירה אם משתמשים בה ככלי חינוכי צריכה להגיע בלי שום כעס מצדך אלא בהחלטה קרה שזה הצעד הנכון כרגע. אם מעורב שם כעס שלך והתפרצות עצבים, זה מה שאת גם מלמדת אותה: כשכועסים מרביצים. ולכן אם את מרגישה שאת קרובה לקצה, שהיא משגעת אותך ברמה כזו שאת ממש עומדת להתפוצץ, קומי ובקשי מבעלך שיחליף אותך בסיטואציה. אם הוא לא באזור, תלכי לחדר אחר ותשאירי אותה לבד עד שתצליחי להרגע. לגבי בעלך, הזוגיות חשובה מאוד, ובתקופות כאלה הגיוני שיתרופף משהו אבל מאוד חשוב דווקא בגלל זה לא להזניח. ערב בשבוע דייט שבועי (יכול להיות גם 20 דקות של ביחד בבית) או שתיית קפה משותפת כל ערב. בהצלחה יקירה. קצת הארכתי אבל מקווה שנתתי קצת רעיונות לשיפור!

תודה מיכל!