יש לי נסיך בן שנתיים ושמונה חודשים, ילד מאוד פיקח ומתבטא יפה ומלא חן ונתינה.. צובט לי כל-כך , שאני רואה ילדים בגילו , קטנים ממנו, גדולים ממנו, מרגיש לי שהם כל כך קשובים להורים ורגועים ושלי פשוט כמו רוח סערה, קופצני, אוהב להתעסק בדברים, כל דבר שיש לילד אחר הוא רוצה לקחת ולשחק... צריכה להעיר לו 200 פעם ולהרים את הקול, אין מצב שהוא ילך איתי בכייף במדרכה בלי שהוא יהיה חגור בעגלה, אחרת הוא מצידו ירוץ, יברח לי!! בכוונה ירוץ לכיון הכביש , כשאני רואה כאלה בני שנה וחצי/שנתיים שהולכים לצד ההורים, בלי שגעת ולחץ .. נמצאים בגן שעשועים/אצל חברים ורוצים ללכת, אני עושה לו הכנה מראש שאנחנו הולכים ואז הוא מתחיל לצווח להשתולל , לשכב על הרצפה, אני מרימה אותו והוא בועטטטטטט ובוכהההה וכל העיניים עלייינו.... (יש לציין שאני עם עגלת אחים שיש בה את אחיו התינוק, אז זה בכלל נהפך לפרוייקט) כשאחרים פשוט הולכים. אני מרגישה כל כך מבוכה, הורס לי את המצב רוח, גורם לי לכעס עצמי! שאולי עדיף שלא היה נשאר איתי בבית עד גיל כזה . אולי גן היה עושה אותו יותר קשוב 💔

קודם כל בגיל הזה מומלץ גן . לא רק שיהיה קשוב בשביל הוצאת אנרגיות , חיקוי של אחרים , למידה , יצירת קשרים וחברויות . בכך מקרה הוא גם בטח עובר משבר בנוסף לגיל שנתיים הנורא , נולד לו אח ששינה לגמרי את שגרת החיים שלו . ממליצה לך קודם כל לקבוע פעם בשבוע שמישהו ישמור על הקטן ותלכי רק איתו אחד על אחד . ולעמוד בגבולות ! חשוב מאוד בגיל הזה .. תבחרי את המלחמות שלך ותעמדי מול הבחירות שלך .

רשמתי אותו לגן, לגילאי 3 בספטמבר..

בסדר לא נשאר עוד הרבה :)

הבן שלי בן 2.4 איתי בבית, ילד מדהים תודה לאל, אבל הוא עדין מאוד, פחדן, דבוק אלי כמו לא יודעת מה והגדולה שלי בת 4 בדיוק ההפך ממנו מזכירה קצת את מה שתיארת עכשיו. זה עניין של אופי נטו ולא קשור אם בגן או לא.. תקחי נשימה עמוקה, הוא עוד קטן זה יתאזן כשיגדל קצת

הילדים שלי כמו שלך והם נכנסו לגן בגיל שנה. זה קשור לאופי. והילדים שלי בגן כמו חיילים וגם אצל סבתא שלהם ואיתי כלום... לא מקשיבים. אבל זה בסוף הילדים הכי חכמים ודעתניים וחדים.. עם כמה שקשה להתמודד איתם.