אוף קשה לי עם בעלי! ולא זה לא ההורמונים, פשוט קשה לי לא מבינה מה אני עושה לא בסדר... למה אני צריכה להרגיש ככה בחודש תשיעי? במקום לשמוח לקראת הלידה, לנקות את הראש ולהתרכז בילד שצריך להגיע כל רגע... אני מוטרדת ממה יהיה ומה אני יכולה לעשות אחרת כדי לא לחטוף ממנו אש

למה קשה מה הוא עושה ? ספרי דוגמא...

כבר שבוע שהוא מרוחק... שאלתי כמה פעמים מה מפריע לו ואם הוא כועס והוא אמר שלא היום יצא לנו לדבר קצת בדרך לארוחת שישי... הכל מפריע לו! מפריע לו שאני בטלפון מפריע לו והוא מוטרד ממה שעתיד לבוא כשהילד יוולד כי מבחינתו אנחנו לא מסכימים על כלום הוא בהיסטריה מזה שאני אקבל החלטות לבד וזה גורם לו להיות קיצוני מדיי בתגובות שלו... למשל, הפריע לו שאמרתי כדרך אגב לאישתו של ידיד שתקח אותנו בחשבון בגן (הילד עוד לא נולד, כן? לא ביקרתי שם אפילו) או שמפריע לו שלא סגרנו מוהל... ומפריע לו כל מיני דיבורים תיאורטיים באוויר שאני מסכמת עם אמא שלי והיום בשיחה זה עלה לו והוא אמר משפט ששבר אותי... "אני לא רוצה את הילד הזה, לא יהיו עוד ילדים אם זה יהיה ככה" עכשיו ברור לי שזה משפט שנאמר מתסכול ופחד מזה שהוא לא ייקח חלק או שאשתלט ואולי גם תוצאה של לחץ וחרדה מהעתיד לבוא ברור לי שהוא רוצה את הילד, הוא סופר מתרגש ומאוד מעורב... אבל המשפט הזה פשוט פירק אותי

נשמע שהוא ממש בחרדות בעצמו גם לגברים זה מאוד קשה השינוי הזה של פתאום אחריות ותינוק והחיים משתנים תדברי איתו תגידי לו שאת מבינה שאת בחרדות תגידי לו שאת סומכת עליו שהוא יהיה האבא הכי טוב בעולם תזכירי לו כמה זה מבורך וטוב זה ירגיע אותו

קודם כל תודה לכן 🙏 אמרתי לו... אני באמת הכי מכילה וסבלנית שיש הוא פשוט רוצה שנקבל את ההחלטות כרגע (ברית, אולם, מוהל ואפילו גן) ואני מסבירה לו שאנחנו עוד לא הורים וכשיגיע הרגע לקבל את ההחלטות הללו נקבל אותם ביחד ברור לי שהוא חרד, אני מכירה אותו פשוט מרגישה שעכשיו זה הזמן שלי, בדיוק יצאתי לופשה לקראת הלידה ובמקום לשמוח ולהתחיל לארגן לתינוק את הכל בשמחה ובנחת, אני פשוט כבויה...

אז תגידי לו את זה. תגידי לו שאת מרגישה כבויה תגידי לו שאת רוצה אותו בשיתוף פעולה שיבין שכל דבר בזמן שלו וכרגע הזמן הוא להנות מההריון ולארגן לקראת הלידה תשתפי אותו במה שאת מרגישה