‏חופשת לידה🙄 זה כל כך שונה ממה שחשבתי שזה יהיה… חשבתי שאני אהיה בקניונים, שאני אשב כל היום בביתי קפה, אפגוש חברות, אטייל, אראה מלא סדרות בנטפליקס. ובפועל זה לא מה שקורה😭 אני כל היום ‏בפיג׳מה עם שיער אסוף, פליטות עליי מחליפה טיטולים ‏בקושי ישנה כל היום על הרגליים כל כך חיכיתי לחופשה הזו להתאוורר קצת מהעבודה, וזה פשוט Fake זה לא קרוב להיות חופשה🤷🏻‍♀️ ושלא נדבר על החודש הראשון אחרי לידה שהגוף צריך להרפא מכל מה שעבר, ‏וכל ההתמודדות הראשונית עם תינוק/ת והורמונים באוויר ובכי שלא נגמר ‏ואני רואה את כולם יוצאים לעבודה מתארגנים מתלבשים ופתאום פעם ראשונה אני מקנאה אני פשוט מקנאה באנשים שיש להם שגרה ‏אמרו לי תקומי ‏תלבשי משהו אחר שהוא לא פיג׳מה, תתאפרי, תסדרי את השיער וכבר תרגישי יותר טוב ‏וזה פשוט לא נכון זה פשוט לשבת ולהיות לא נינוחה עם שמלה ואיפור ‏שלא תבינו לא נכון ניסיתי לצאת עם הילדה פעם פעמיים וזה פשוט היה קשה,קשה להתארגן איתה שעתיים לפני יציאה ולקחת תיק עם אוכל וטיטולים ומגבונים ותרמוס, וקשה מאוד להוריד אותה למטה עם כל הדברים ועגלה והתיק והדברים שלי וכל זה אני לבד. ואז לקחת אותה באוטו קשה נורא לנסוע איתך כשאני לבד באוטו, ‏כי אם פתאום היא בוכה אני צריכה למצוא מקום בכביש לעצור בו ולראות מה יש לה ‏ואז לטייל איתה ופתאום היא צורחת ואני צריכה למצוא מקום כדי לראות מה יש, ואם צריך להחליף טיטול ואם צריך להאכיל אותה מבחינתי כל יציאה כזו מהבית הרבה הרבה יותר קשה מלשבת בבית ‏אני משתדלת לא לשקוע בדיכאון אבל באמת זאת התמודדות לא פשוטה אני נשרפת בתוך עצמי באמת חופשת לידה זה לא מה שחשבתי, ואפילו לא קרוב😕

מבינה אותך לגמריי, אבל זו תקופה קצרה שתעבור, חשוב להמשיך להיות בקשר עם חברות ולהזמין אלייך אפילו לקפה, לא חייב לצאת, העיקר אל תהיי לבד... הייתי שם❤😘

אני לא חושבת שזה מה שחשבתי שחופשת לידה תהיה חחח אני רק יודעת שצריכה קצת חופש מהעבודה כי עברתי מאוד קשה בשלוש השנים האחרונות ולא לקחתי שופ חופשה חוץ מיום פה יום שם. אין לי ספק שה״חופשת לידה״ תהיה לא קלה. ואני כנראה אעדיף לעבוד חחח אבל חשוב להקיף את עצמך באנשים את ממש לא חייבת לצאת בשביל שה משפחה, חברים…

היי אהובה מאוד מזדהה הייתי בשוק, אחרי הלידה, ולא הבנתי איך יש פער כזה גדול בין מה שציפיתי ודמיינתי שתהיה חופשת הלידה לבין מה שהיא בפועל. ילדתי בחורף גם וזה גם מאוד הקשה עלי. בחודשיים הראשונים בכלל לא היה לי כוחות לצאת איתו מהבית. וגם אני מניקה ופחדתי כל שניה שירצה לאכול והסתבכתי עם הסינר הנקה בחוץ והרגשתי לא נעים ופשוט לא יצאתי. בכיתי המון.. הייתי מדוכדכת.. איפה חופשת הלידה שדמיינתי ומה קורה בפועל. בסופו של דבר- נרשמתי לחוגים וזה מה שהציל לי את חופשת הלידה. נרשמתי למעגל אימהות, פעם בשבוע היינו נפגשות 6 אימהות עם מדריכה מהממת והיינו מדברות על הכל. נרשמתי לחוג ליווי התפתחות, והיה לי כיף. נרשמתי לעוד חוגים, והיה לי כיף כי הכרתי עוד אימהות ואפילו הצלחנו איכשהו לשבת בבתי קפה מידי פעם עם הקטנים. עם הזמן התינוק שלי הלך וגדל, ונהיה לי הרבה יותר קל, וגם מזג האוויר הקודר השתפר והוא פתח פערים בין הארוחות, הוא נהיה יותר עירני ומתקשר והתחלתי באמת להנות יחסית מחופשת הלידה. היום הוא בן 7 וחצי חודשים ובשבוע הבא אני חוזרת לעבודה. פתאום אני בשוק מהמחשבה לחזור לעבודה, כבר התרגלתי למוד של חופשת הלידה, ועצוב לי בכלל שצריכה להכניס אותו לגן.. אבל הכל לטובה. בקיצור מבטיחה לך שזה ילך וישתפר, וממליצה בחופ להירשם לפעילות

היי דנה תודה על התשומת לב דרך מה נרשמת לחוגים כאלה?

אני נרשמתי דרך העירייה, גרתי ברחובות ויש שם מקום נפלא שמסובסד על ידי העירייה ויש מלא חוגים. אחר כך עברתי לעיר אחרת וגם פה יש מקום כזה, לא מסובסד אומנם, וגם את יכולה דרך קופת החולים להירשם (אני בכללית ויש שם חוגים כמו עיסוי תינוקות ועוד) בכל עיר יש המון אופציות

מבינה אותך ממש וגם חושבת שהם משתפרים לקראת 3-4 חודשים ויותר כיף איתם בחוץ בעגלה על הדשא ובקניון.. תנסי מנשא זה מציל אותי כל פעם לא בד , הרגיל

מוכר ממש. ככה הרגשתי בהתחלה ממש כמו בועה. ובכלל שום בגד לא עלה עלי אז בכלל. אבל תראי הם גדלים ויותר קל לצאת. (אני קומה גבוהה בלי מעלית) התיק החתלה בעגלה תמיד מוכן ליציאה. ואז אין את הארגון של זה בלחץ של לפני יציאה. אלא תמיד יש בו מה שצריך חוץ מאוכל. אנע גם מקלילה לא מתלבשת ומתאפרת כמו שהייתי תמיד אלא שמה בגד ואיפור ממש בקליל העיקר להתאוורר. גם אם לא מוצאת משהיא ללכת איתה. תלכי אפילו לבית קפה קרוב רק בשביל קפה ומאפה מתוק.

למדתי גם להפסיק להתאכזב שאני לא מספיקה את כל התכנונים (אני 11 שנה עובדת בלי הפסקה. ובניתי על זה מלא) אני מחפשת מתכונים חדשים וקלים ממש וכל פעם מנסה משהו אחר. אני גם לפעמים שמה את הפלא בצד וקוראת ספר תוך כדי הנקה. וזה משחרר בראש. כי בשגרה הייתי חייבת להיות צמודה לפלא בגלל העבודה.

אמלה כל כך מזדהה איתך ! מצד אחד אין כמו הביצ ומצד שני חייב את האוויר הזה של בחוץ. לצערי אין לי חברות שילדו ואפאחת לא מבינה אוצי באמת ויכולה לעזור .. יותר מזה אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף חברות במה שאני עוברת.. לאחרונה התחלתי להרגיש שאני נחנקת בבית ואני פשוט קמה ויוצאת איתו.. גם אני בלחץ כל יציאה כל מה שאני מכינה מראש ומאכילה ולוקחת איתי ופתאום בכי בחוץ ואני נחרדת..