השעה מאוחרת לא יודעת כמה יקראו או יגיבו אבל הלב שלי מתפוצץ ואני חייבת לפרוק. אז אני בבית בחופשת לידה כבר 11 חודשים. ובואו נגיד ככה הילדה שלי לא הכי קלה בעולם. בשינה מאוד מאוד קשה גם באוכל בכל דבר כמעט רק שתהיה לי בריאה. ויתרתי על כל חיי עבורה. על עבודה, על חברה, על כסף משלי לחיות בצמצום כי אני יודעת שאת ההגנה הכי טובה שהיא יכולה לקבל זה רק ממני בייחוד לאור המצב היום. והלב שלי? מתרסק בשקט בשקט. הבדידות המחסור בכסף מחסור בשינה השעבוד לבית. וכן אני יודעת שתגידו לי אז אל תנקי ותבשלי הכל יחכה אל תהי בלחץ. אני לא בן אדם של לשבת ולראות טלויזיה אני בנאדם שחייב לזוז, בקיצור חוזרת לעיקר. אני משתדלת להיות אמא טובה באמת שמשתדלת אבל אני מרגישה שאני נכשלת שאני כל פאקינג לילה פשוט חיה עם הרס עצמי על כמה אני לא טובה עבורה. אני כל היום מתאמצת עבורה שתישן השינה זה מלחמות אינסופיות וכן אני יודעת שמן הסתם תגידו ישר יועצת שינה. יש לי תור דרך הקופה עוד שבועים כולי תקווה שיעזור פרטי לצערי לא יכולה לקחת. ולא מספיק שהשינה זה מלחמה אלא גם האוכל. היא פשוט נלחמת איתי בהכל היא לא מוכנה להתנסות היא לא אוכלת מה שאני מכינה. אני מכינה לה תבשילים דברים עבורה גם אם לא מבשלת לי ולבעלי אני מבשלת לה. נדירים הימים שעושה לה רק בקבוקים וגם שזה קורה כולי דמעות ורגשות אשם בסוף היום. אז למה בעצם אני כותבת את כל זה? כי אני מרגישה נורא. היום הגעתי לסף השבירה לקצה היכולת שלי נקרא לזה ככה. יש לי סדר יום איתה מדויק לא אתחיל לפרט מתי ישנה ומתי אוכלת כי המטרה לא להתייעץ בזה. אני כל יום יורדת איתה למטה למשך 10 20 דקות בחנייה של הבניין. יש לנו שיר קבוע שרוקדים שמה אותה הרבה ברצפה ותוחמת לה את המקום היא נורא מסוכנת היא בולעת הכל היא רק מחפשת במה להפיל לי את הלב אז ויתרתי על כל היופי של הבית נגיד ככה ועשיתי לה גן שעשועים בבית. כל יום אני שוטפת את הבית עם מים מזיזה מנקה כדי שחלילה היא לא תמצא משהו מסוכן ותבלע. אבל אני מרגישה שנכשלתי. מרגישה שפגעתי בה בהמון מובנים החוסר סבלנות הזו שאני מבטאת אליה לפעמים שהיא מסתובבת בטיטול ואני אומרת לה מספיק!! כי רק ככה היא עוצרת. הבכי האינסופי שאני הולכת לשירותים אפילו ואני אומרת לה את יכולה לבכות זה כמובן אחרי שכבר יצאו לי עשן מהאוזנים בדרך כלל אני אומרת אמא כבר באה מתוקה שלי אני לא עוזבת אותך. האוכל שהיא לא אוכלת טוב בכלל כפית אחת של מוצקים בכל ארוחה זה פשוט הזוי. השינה ההרגלים הנוראים שהרגלתי. המציצת אצבע במקום מוצץ ועוד ועוד זה רק חלק מהמצפונים שלי. והיום איבדתי את זה לא הפסקתי לבכות בכיתי לה אמרתי לה למה את מתנהגת אלי ככה למה כל מה שאני עושה לא טוב! אז אין לי עזרה מאף אחד וגם לא יכולה לקחת בתשלום. והתקוות הקטנות האלה שהיא ישנה בוקר וצהרים זה הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות שלי כי זה זמן לעצמי וגם אז היא ישנה רק חצי שעה 20 דקות. והיום הייתי צמאה לזמן שלי לבד והיא לא ישנה בכלל ופשוט לא הפסקתי לבכות שקשה לי. ואני עכשיו מסתכלת עליה ועם דמעות הלב שלי מתפוצץ מאהבה שאני רואה אותה ואני רק מאוכזבת מעצמי שנכשלתי וכמה אני לא טובה ומה זה שווה שאני דואגת לקנות לה הכל ושלא יחסר לה כלום. שאני מאבדת את הסבלנות ונופלת. זהו לא יודעת כמה יקראו זה פוסט ארוך ואין לכולן סבלנות לפוסט ארוך אבל הייתי חייבת לפרוק ❤️

את אלופה ! אני מבינה מה שאת מרגישה , זה לא קל בכלל ! רק מי שיש לה ילדים יכולה להבין את הקושי האמיתי . את אלופה ! את אמא לדוגמה ולהערצה !!! אני גם עם תינוק של 5 חודשים וזה לא פשוט בכלל , החוסר שינה , הסבלנות , השעבוד לבית . ויש עוד בעל שתמיד יש לו מה להתלונן ואף אחד לא מבין מה זה באמת . אבל אל תבכי , קחי בחשבון שזה רק תקופה וזה ייעבור ! זה לא ככה לכל החיים זה תקופה וזה עובר ! את אמא אלופה! יש אימאות שלא עושות עשירית ממה שאת עושה אל תדאגי , הכל ייעבור !!! ה׳ איתך לאורך כל הדרך והעיקר שהיא תיהיה בריאה זה הכי חשוב ! כל השאר ייעבור , רק זמן , תנסי לישון כל פעם שהיא ישנה , לצבור כוחות ! כל דבר שאת צריכה אני כאן באהבה גדולה 🤍

הייתי שמה אותה במעון והולכת לעבוד... זה טוב לילדה ויעשה טוב גם לך, שם יהיה לה חברה, תלמד מה זה סדר בשינה , באוכל ועוד ואת תרגישי שאת זזה, יוצאת ועובדת

וואו אני חושבת שכתבת כאן כל מה שאמא טרייה עוברת! את לא לבד אהובה, אני עברתי את זה ואני מאמינה שעוד המון נשים מרגישות כמוך ומתחברות לכל מה שכתבת אבל לא לכולן יש ״אומץ״ לשתף❤️ את אמא מדהימה בזה אין לי ספק ואני מבטיחה לך שיגיעו ימים שתצחקי על זה. ממליצה לך לנסות להשאיר אותה עם בעלך אפילו פעם בשבוע לחצי שעה, צאי מהבית למקום שעושה לך טוב ותנשמי! אנחנו לא מכונה, מוטלת עלינו אחריות מטורפת ועדיין אמא יש רק אחת וכל אמא עושה את המקסימום שלה. הקושי יחלוף, המצב ישתפר, את תלמדי אותה והיא אותך והזמן יעשה את שלו. מחבקת אותך ואל תשכחי שהכתר מונח על ראשך ואת מלכה אמיתית!

היי אהובה את אמא כל כל טובה ומסורה ובגלל זה את מרגישה ככה .. את רק חושבת איפה לתקן ולתת עוד - זה מדהים ! בתוך כל זה את נורא מתוסכלת .. חשוב לי לציין שאני בדיוק כמוך עם ילד בן עשרה חודשים בבית , רק בעלי מפרנס ולא קל , ואנחנו לא גרים באזור של ההורים שלנו אז הטיפים הם מה שעוזר לי .. יפה שלי את במירוץ ואין לך זמן אפילו לעצור לרגע .. לנשום . זה גם מה שאת משדרת לילדה וזה מכניס אותה לסטרס שאת נמצאת בו . הדבר הראשון שהייתי ממליצה לך זה לצאת מהבית .. עם הבעל/חברות/משפחה העיקר שתצאי ותנשמי אוויר בלי הילדה לשעתיים שלוש לבלות לנקות את הראש . דבר שני .. סדר יום - אבל לא לרוץ ולהיות בלחץ שמספיקים / לא מספיקים להפך להתאים אותו אליכן .. לזרום איתו . תנסי לראות מתי היא מתחילה להיות עייפה .. ולא לנסות להרדים מוקדם/מאוחר מידי .. גם לי השינה מאוד קשה עם הילד , אני יכולה לנסות להרדים אותו והוא פשוט יצרח לי אז מה שאני עושה בדרכ זה מכניסה אותו לחדר שלנו עם חושך ורעש לבן/מוזיקה מרגיעה בהתחלה אני רק מנדנדת אותו עליי קודם שירגע שישים עליי תראש ורק אח״כ אני רואה שהוא מתחיל לעצום עיניים , שינת לילה אני מקלחת שמה מוזיקה מרגיעה מורחת קרם מאכילה בקבוק ושום מנדנדת ומכניסה לרוגע של שינה . לבסוף .. את צריכה להבין שמאוד קשה להיות עם ילדה בגיל כזה ותוך כדי לנקות/לבשל זה כמעט בלתי אפשר ויותר מזה , זה לא בטיחותי עדיף שקודם כל בזמן עירות שלה תנצלי להיות איתה כמו שאמרת משחקים שירים ריקודים ואפילו רק להסתכל עליי .. ובזמן שהיא ישנה או בסוף יום להתפנות למטלות הבית . ברגעים שאני רוצה זמן לעצמי אפילו לשכב ולא לעשות כלום אני שמה אותו בכיסאאוכל/עגלה ונותנת לו לראות טלוויזיה (במהלך היום הוא לא רואה טלוויזיה) ככ עשר דק רבע שעה . את חיייבת חייבת לדאוג גם לעצמך , לנשום לנוח לאכול .. להיות רגועה כדי שתיהיי נינוחה רעננה ומכילה ביחד איתה וזה בסדר כולנו נשברות לפעמים זה לא קל אבל זה כייף גדול להיות אמא תיהיי סבלנית לעצמך את באמת מדהימה ❤️

את מהממת נתחיל בזה שומעים את הרגש ואהבה שלך אליה בכול מילה והעצה הכי טובה היא לשחרר לא להתעסק מתי תישן או תואכל ולעשות סביב זה דרמה תשימי אוכל ותלכי או על השולחן בסלון שתאוכל מתי שבא לה לישון תשחררי לא לפי שעון לפי סימנים תזרמי הרגלים רעים לא הרגלת לעולם! היא תינוקית והיא צריכה את הרגלים האלה אין לי מושג במה מדובר חוץ מי מציצה של אצבע אבל זה הרגל זה לא דבר רע זה בטיחון נחמה תמיכה ועוד תיכנסי עלי לקיר כאן דפדפי בין פוסטים שלי אבל מה שאני רוצה שתיקראי את הפוסט הרגל לגבי יועצת שינה גם תסתכלי בקיר שלי 99אחוז מהן חארטה ענקית גם עם הן עובדת עם קופת חולים לצערי 😢

ואו אתן מרגשות גמרתן אותי עכשיו עוד יותר!!! איזה מילים כל אחת מכן כתבה תודה תודה תודה על כל אחת מכן שהגיבה קראה ותומכת בי! עבורי זה לא מובן מאליו❤️

מסכימה עם כל מילה שנאמרה כאן ורוצה להוסיף, אהובה שלי, שזה נשמע שיש לך דיכאון אחרי לידה... ממש ממליצה לך לקבוע תור לרופאת משפחה ולשאול אותה על זה, ועל איזה עזרה אפשר לקבל... אני בעצמי חוויתי דיכאון אחרי לידה והבנתי את זה רק כשהבת שלי היתה בת שנה וחצי.. ורק אז פניתי לטיפול ולבקשת עזרה... מקנאה בך שיש לך את ההזדמנות ללכת לטפל לפני... אהובה שאת. את לגמרי בסדר, ואף אחד, גם לא הבת שלך, מצפים ממך להיות מושלמת כמו הציפיות שלך מעצמך... לכי לטיפול, זה יעשה לך כ'כ טוב! אותי זה הציל ממש...

יש פה כמה טיפים שרשמתן שאולי אנסה. אתן בהחלט צודקות אני במרוץ עם הזמן כל היום בודקת רגע היא צריכה לישון רגע צריכה לאכול רגע טיטול אני בנאדם בכללי מאוד לחוץ ואיתה על אחת וכמה. אולי אני באמת צריכה לנשום ולא להיות תחת הזמן. אני מאוד אוהבת סדר ודיוק אולי אני פועלת לפי טבלאות ונוסחאות ובאמת צריכה לנשום. לגבי לצאת ולהתאוורר בעלי היקר עובד מאוש מאוד קשה כשמגיע מהעבודה ישר מפילה עליו אומרת לו אני חייבת זמן לעצמייי מסכן רק חוזר מהעבודה ורוצה שקט אבל הוא באמת משתדל לתת לי לנשום כשהוא יכול. השבוע יצאתי עם עצמי לקנות לה אוכל והרגשתי ואוו הייתי שעתים בערך בסידורים אבח לצערי זה לא יכול לקרות קבוע כי הוא עובד קשה. ושרה היא כן תלך לגן ואני אחפש עבודה אבל רק עוד חצי שנה

באמת נועה? אולי באמת אלך לבדוק אם את מרגישה לפי הדיבור שלי. אצלי זה בגדר הדחקה בכיתי מלא שילדתי כי גם הייתה לי לידה אמא לה הכי קשה שיש. אבל חשבתי שזה חלף ושזה היה הדיכאון

ובאמת שתודה על כל התגובות שלכן אני אגיד שוב כל כך השקעתן והתבטאתו בצורה מדהימה. אתן מהממות ואני מעריכה מאודדדדדדד

כדי לשמור על הנפש שלך כרגע את חייבת הפסקות וזמן לעצמך.. תבקשי משכנה\חברה שתשמור עליה לשעתיים, שלמי לה אפילו את הכסף על ביביסיטר-ותנוחי, תתפנקי, תעשי דברים לעצמך בזמן הזה (גם לישון כמו שצריך זה נפלא) תתחילי בקטנה, שעתיים בשבוע. תראי-אם זה יעשה לך טוב-את יכולה יותר, או פחות-לפי מה שטוב לך.. תדברי על התחושות האלה עם בעלך. חייבים למצוא פתרון את אומרת שהוא יקר ואהוב-הוא יבין-לאמהות, כמו לכל בני האדם-יש צרכים בסיסיים.. זמן לעצמך-זה בסיסי.. הייתי מקצצת בבילויים\בבגדים\בכל מה שאפשר כי שעתיים בשבוע-זה כ'כ הרבה יותר חשוב! לא יודעת מה המצב הכלכלי שלך אבל להביא לילדה בכיתה ז שתשמור על הבת שלך לשעתיים, ולשלם לה על זה 60 שח זה לא יפיל אתכם כלכלית, נכון? אז תעשי את זה! זה ככ יעזור לך... ועוד רעיון-אם את מכירה אמא עם ילד\ה בגיל של הבת שלך-תבקשי ממנה לקחת את הבן שלה לשעתיים, ותיהי עם שניים, ויום למחרת-היא תיקח את שניהם לשעתיים-ואת תיהי פנויה... אם תלמדי לשחרר ולקבל עזרה-תקבלי המון נחת לחיים שלך...

ויש לי שאלה היא כנראה חוות עכשיו חרדת נטישה גם. בנוסף לכל ההפתעות שיש שינים קפיצת גדילה וכו' היא פשוט לא מוכנה שאני אזוז ממנה שתבינו שלעשות פיפי היא צורחת ובוכה כאילו מרביצים לה ברמה שאני מפחדת שידפקו לי בדלת. מה זה אומר שאסור לזוז מהם בתקופה הזו? כאילו איך אני אמורה להתנהל? אני מעשנת גם כי זה הדבר היחיד שמרגיע אותה שעושה אותי יותר טובה אליה והיא רק צורחת ובוכה שאני זזה ממנה. בבקשה תסבירו לי מה אני אמורה לעשות בתקופה הזו🙏

מהממת ומדהימה שאת אני מזדהה איתך כל כך! תדעי שאת לא לבד!!! מרגישה שכתבת את מה שעל ליבי ♥️♥️♥️ זאת תקופה שתעבור, החיים שלנו יחזרו למסלולם, והכל יסתדר. את אמא מלכה שעושה מעל ומעבר, תזכרי את זה. 💕

אנונימית, אני ממש ממש מזהה במילים שלך מילים שאני אמרתי בדיכאון. שאני לא מספיק יודעת, שאני לא מספיק מנסה, שאני לא מספיק שאין לי כוח, שקשה לי, שאני בכיינית, וזה רק עוד סימן לזה שאני לא מספיק... ככה זה מרגיש, והבור שהתחיל בתקופה שאחרי הלידה נפער יותר ויותר, ואת מתפקדת, והכל כרגיל, אפילו יותר מכרגיל, הכל נראה מבחוץ מצויין, הבת שלי היתה לבושה טיפ טופ, ונתתי לה את הכל, ועשיתי את ההצגה כ'כ טוב שאף אחד מסביב לא חשב על דיכאון אחרי לידה, וגם אני לא.. האמנתי לשקר של עצמי שהכל היה בסדר וככה זה אצל כולן, פשוט כולן מצליחות איכשהו להתמודד ולחייך, ורק אני-בכיינית, ולא מצליחה, לא מספיק.... מה שכתבת-זה בדיוק מה שאני אמרתי לעצמי...

כם אני הלכתי ליעוץ שינה, ויועצת הנקה ומה לא. וקראתי וידעתי הכל, אבל בפנים הייתי מפורקת.. כתבתי על זה קטע קצר לפני כמה חודשים- אעתיק אותו לכאן.. זה מספר את הסיפור שלי, אבל אולי תזדהי...

באולטראסאונד אמרו לי שיש לי אחד. או לייתר דיוק: אחת. ולא גילו לי שיש לי שניים.. לא מאשימה אותם. הם באמת לא ראו. והם לא יכלו לראות. ''שני גויים בבטנך ושני לאומים, ממעייך יפרדו'' אמרו לה ולא אמרו לי. לא יכלו להגיד. כי לא ראו. כי לא צפו.. אף אחד לא צפה. גם אני לא צפיתי. הריתי בתוכי אור שגדל 9 חודשים, וגם בור עמוק, שנפער לו לאט לאט מתחת לפני השטח. הריתי בתוכי את יצר הטוב, ואת יצר הרע. המלאך שלימד אותה תורה הפך למלאך המוות, שנולד יחד איתה. המוות של נשמתי. המוות של חיי. וכשהיא יצאה לעולם גם הוא יצא. לא ידעתי. ולא זוכרת מתי פגשתיהו לראשונה. זה לא היה בלידה, ולא בחדר ההתאושששות, וגם לא באשפוז. לא היתה ביננו היכרות. הוא פשוט היה שם. היה לי כצל. אני חושבת שלא ממש ילדתי אותו. אני חושבת שהוא עוד נשאר בתוכי. אולי עדיין.. היא רצתה לינוק את חלבי, והוא ינק את נשמתי. את לשד עצמיותי. היא כבר גמולה, והוא עדיין לא... הימים חלפו, האדרנלין ירד, וקראנו לה בשם. התכוננו לרגע הזה תשעה חודשים. קראנו לה, ולא לו. לו-לא תיכננו בכלל לקרוא בשם. לא היה מגיע לו. ולא היה מגיע לי.. היא גָדְלַה, והוא גַדַל. ואני קטנתי, כי הוא גַדַל על חשבוני כמובן. והיא תפחה, ואני הצטמקתי. ורע לי, אבל הוא לא שאל.. והתהלכתי בעולם, בחושבי שכולם יולדות אחת, ואני המופרעת-ילדתי שניים. אני הלא נורמאלית. אני המפונקת. אני הבוכיה.. וכל אישה בהריון שראיתי-גרמה לי לבכות. לבכות עליה. מרחמים. כי ידעתי שאין לה אחת בפנים, יש לה שניים, ולא אמרו לה. בדיוק כמו שלא אמרו לי. אבל משום מה, כל האמהות שסביבי אמרו לי שהיה להן אחת ברחם. ואחת נולדה. ואיפה השני? אצלם-הוא לא נמצא.. זו היתה עבורי חידה גדולה מלהכיל, ולא האמנתי למי שסיפרה לי שילדה אחת. ידעתי שאת השני-היא מחביאה בבית, היה ברור לי שהיא מתביישת בו כמוני.. לא אלאה בסיפורים, רק אומר שבגיל שנה וחצי, ביום העצמאות, מַלְתִי אותו בשתי ידי, הלא מנוסות, כציפורה שְׁמַלַה את בנה במלון, באם הדרך.. וזה כאב הרבה יותר ממה שזה היה אילו הייתי עושה לו את זה בגיל שמונה ימים, אבל אז לא ידעתי לקרוא לו בשם.. הסתובבתי חודש, מ-ה' באייר, יום העצמאות האישי שלי, עם עיניים נפוחות מבכי, וצלקת נפשית עמוקה, שתמיד היתה שם, אבל סופסוף הצלחתי לראות.. מאותו רגע, הבנתי שילדתי שניים: את תמרי שלי-האור של חיי, ואת החושך-שסופסוף קראתי לו: הדיכאון שלי. אני בת 24 ואמא לשניים, תמרי, והדיכאון. וכל אחד מהם לימד אותי דברים אחרים, וכל אחד מהם הפך אותי לאמא, וכל אחד מהם גם מגדיר אותי וגם קצת לא אבל היום היא גדלה, ואני גדלה, והוא קטֵן והיום טוב לי להיות אמא לשניים.

וואו אהובה, כאילו כתבת אותי. כאילו כתבת כל אמא באשר היא. תקשיבי אהובה, את אמא נהדר ומהממת, אכפת לך מהבת שלך, קוראים את זה ומרגישים את זה. ונפלת, כולנו נופלות בכעס, בחוסר סבלנות, זה קורה לכולנו! את ממש ממש בסדר 💜 עצה שלי- שחררי מהזמנים. תשכיבי אותה לישון כשהיא נראית עייפה, תאכילי במוצקים כמה שהיא רוצה, אל תלחמי בזה. היא עוד תאכל מוצקים והכל יהיה בסדר. תנסי לאכול יחד איתה. תאכלו מאותה הצלחת, תאכילי אותה עם הידיים שלך, תשכבי לישון יחד איתה במיטה, תדברי אליה כל הזמן.. הכל הכל הכל יעבור, והקושי יהפוך לשמחה. את מהממת, תזכרי 💜

אף אחת לא נולדה אמא, ולאף אחת לא הביאו הוראות הפעלה כשילדה. כל יום שאנחנו לומדות אותם אנחנו לומדות גם על עצמנו. מה שרשמת עכשיו הרבה יזדהו איתך,בבן הראשון שלי חשבתי שיש חוקיות לשינה,לאוכל... עשיתי את כל הטעויות האפשריות והסובלת היחידה הייתה אני. כמה נלחמתי איתו על שינה בסוף הבנתי שיש לו טונוס שרירים גבוה. כמה התסכול היה כשהייתי זזה ממנו והוא היה בוכה עד שהבנתי שזה חרדת נטישה.. כל היום קוראת בודקת מנסה להבין מה אני עושה לא בסדר. עד ששחררתי. הכל השתנה. עכשיו אני איתו בבית (בן שנתיים וחצי) ועם תינוקת הת חצי שנה. וכל המחשבה שלי השתנתה. מי שעייף הולך לישון. אין מלחמות. שמה לו אוכל בשולחן אוכל נהנה משחק עושה להם פעילויות יוצאת איתם המון. בערבים אני יוצאת להתאמן גם אם זה בשעה מאוחרת אני יוצאת לרוץ. אני לא מוותרת לעצמי. ימי שישי זה ימי ספא שלי עם עצמי בעלי עם הילדים אני במקלחת שעות. אמא מאושרת זה ילדים מאושרים. תסמכי קצת על עצמך. אל תשפטי את עצמך כל כך לחומרה. תרפי. תהני :)

אנונימית מקסימה, את עושה הכל כך כך נכון ונשמע שאת מעניקה לקטנה את כל כולך, רגשות אשמה אלו רגשות שכל אמא חווה.. את ממש ממש בסדר. אני חושבת גם שנעה צודקת, זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה.. אני הייתי שם אחרי הלידה של הגדול שלי וזה קשה ממש.. ממליצה לך לטפל. ונעה, הכתיבה שלך מדהימה! תעשי עם הכישרון הזה משו! צימררת אותי.

את אמא מדהימה!!!! הרגשתי כאילו אני כותבת את זה נשבעת לך בוח מה שאני עוברת איתה את החיים שלי אני נותנת למענה ולפעמים גם לי יש נקןדות שבירה כפי שציינת שקורה לך אבל עדיין זה לא אומר שנכשלנו אהובה תמיד בילד ראשון עושים טעויות ועל הדרך לומדים עוד ועוד דברים תיהיי חזקה אני מכניסה אותה בספטמבר למעון כי היא חייבת מסגרת וגם אני כבר השתגעתי איתה בבית היא תהיה בת שנה וחצי עד אז תכניסי אותה למעון זה יעשה לשניכם רק טוב ותזכרי את אמא מהממת❤️❤️❤️

גם משלי אי אפשר לזוז לשניה היא צורחת וגם אני לא יכולה לעשות פיפי זה הזוייי כנראה בגלל שאנחנו דבוקות אליהם 24/7 שתביני שלאחרונה אפילו את אבא שלה היא לא רוצה הוא חוזר בערב מהעבןדה הוא ניגש אליה היא בוכה אם הוא מרים אותה היא מושיטה ידיים לכיוון שליי וצורחת שאקח אותה אני מקווה שבמעון הכל ישתפר ןשזו רק תקופה אני כל כך מזדהה עם כל מילה ומילה שרשמת כאן מרגיש לי כאילו שאני כתבתי את הדברים האלה

לא עברתי את זה ובעזה שלא יעבור אבל העיצה הכי טובה זה פשוט תעופי מהבית לעבוד אפילו פעמיים בשבוע אין בררה אני כל ההריון הייתי בבית והתחרפנתי ונכנסתי לדכאונות תמצאי משהי שאת יכולה לסמוך עליה שתשמור עליה כי זה בשבילך זה בשביל הבריאות הנפשית שלך והבת שלך צריכה אמא בריאה אז את חייבת לעשןת את זה

היי, קודם כל את אמא מדהימה. נשמע שאת נורא מסורה ואמיצה היתי משחררת את כל העניין של השינה, שעות מסוימות ומלחמות מיותרות נשמע שהמתוקה זקוקה להמון חום ואהבה(שאת נותנת לה ללא ספק) רק תנסי למצוא את השקט שלכן יחד, ללא שעות ספציפיות, ללא ייעוצי שינה שלא מועילים כרגע בכלום- תני לאינטואיציות שלך לפעול! שחררי את כל הלחץ הזה סביבך ותתחילי לפעול לא רוצה לאכול? היא לא תמות מרעב. הכל בסדר, תקשיבי לה אולי יש לה כאבים, שיניים גזים משהו לא רוצה לישון? היא תשן כבר... שימי לב לסימני עייפות שלה מחדש, אולי סגלה שעות חדשות ומה שעזר לה בעבר כבר לא משמש אתכן היום. ניקיון? שחררי את החולי הזה(בתור מטורפת ניקיון אני אומרת לך את זה מכל ליבי) ותני לה להתלכלך. זה רק מחזק מערכת חיסונית ש ח ר ר י! שולחת לך חיבוק וחיזוק

תקשיבי את לביאה ואת מהממת ואת נותנת את כל כולך ובהחלט מובן המצפון שיש לכל אמא באשר היא!!! יש לי כמה דברים להגיד לך!!!! חשובים! את כאילו כתבת מה שאני הרגשתי בולללללל שהבובה שלי היתה בת 10 חודשים. היתי איתה 10 חודשים בבית ורציתי שנה וחודשיים אהל שהרגתשי את כל מה שכתבת החלטתי לעשות מעהש ולהתחיל לחפ גן!!!! תקשיבי בחדשות מראים רק את הרע ונכון יש המון סיפורים אבלללללל ואבללל גדוללל יש גם גנים מדהימים עם גננות מושלמות ואני בעצמי אשת חינוך הלכתי לראות 15 גנים ואני לא צוחקת!!! ומצאתי את הגן המושלם! מעט ילדים בפיקוח צמוד עם מפקחת גננות עם תעודות ולומדות וכל חודשהמשטרה לוקחת צילומים מהגן. יש פיקוח מלא של מדאג הבריאות וזה נמצא בתוך הגיל הרך חלום והגננות מושלמות אז הכי קל באמת להקשיב לחדשות רבל זה ממש אבל ממש לא נכון!!!! התינוקת שלי שם כבר כמעט שנה והפתעתיהמוון הילדה מאושרת נקייה תמיד שמחה משחקת מעשירים אותם בידע 3 גננות על 13 ילדים פשוט מדהים!! ואני??? מהרגע ששמתי אותה פרחתי. חזרתי לעבודה לחברות לצאת לבעלי להנות לצחוק. פתאום הבנתי שזה הדבר הכי טוב שעשיתי וגם לה!!! היא התחילה לאכול יותר יפה כי כל הילדים אוכלים אז יש גם חיקוי. הסתדר לה השינה ממש!!!! גם של הצהריים וגם של הלילה. התגעגעתי אליה בטירוף אז מארבע עד שבע זמן איכות הכי משקיעה בה נהנת איתה ופשוט שווה הכול. אמא טובה זה אמא שטוב לה. שגרה זה החיים. אני אשת חינוך בעצמי ויכולה להגיד אין ולא יהיה על מסגרת!!!!!!!! לדעתי לקראת גיל שנה זה זמן מדהים לשים במסגרת. זאת עצתי אלייך את אמא מהממת ועושה את הטוב ביותר שלך ! לדעתי יש פתרון והוא ממש פשוט את תהיי בשוק איך לא שמת לפני!!!

איזה נשמה טובה את בא לי לתת לך חיבוק ענק !! ❤️ את מסורה ברמות ושומעים את הכאב שלך דרך הכתיבה אבל אני יכולה להגיד לך שאת נשמעת אמא חלום מתמסרת לבת שלך זה ככ לא מובן מאליו שולחת לך חיבוק וכוחות ❤️