דיכאון אחרי לידה- לא מדובר כ'כ, ולא הרבה יודעות, אבל דיכאון אחרי לידה זה שיא הנפוץ.. אני חוויתי חודשים ארוכים וחשוכים של דיכאון, והלוואי שמה שאכתוב כאן יעזור למישהי.. כתבתי קטע קצר, שמביא את הסיפור שלי.. מרשה לכן להעביר אותו, ולהגיב לי עליו.. הלוואי שהוא יעזור למישהי כאן❤️ ... באולטראסאונד אמרו לי שיש לי אחד. או לייתר דיוק: אחת. ולא גילו לי שיש לי שניים.. לא מאשימה אותם. הם באמת לא ראו. והם לא יכלו לראות. ''שני גויים בבטנך ושני לאומים, ממעייך יפרדו'' אמרו לה ולא אמרו לי. לא יכלו להגיד. כי לא ראו. כי לא צפו.. אף אחד לא צפה. גם אני לא צפיתי. הריתי בתוכי אור שגדל 9 חודשים, וגם בור עמוק, שנפער לו לאט לאט מתחת לפני השטח. הריתי בתוכי את יצר הטוב, ואת יצר הרע. המלאך שלימד אותה תורה הפך למלאך המוות, שנולד יחד איתה. המוות של נשמתי. המוות של חיי. וכשהיא יצאה לעולם גם הוא יצא. לא ידעתי. ולא זוכרת מתי פגשתיהו לראשונה. זה לא היה בלידה, ולא בחדר ההתאושששות, וגם לא באשפוז. לא היתה ביננו היכרות. הוא פשוט היה שם. היה לי כצל. אני חושבת שלא ממש ילדתי אותו. אני חושבת שהוא עוד נשאר בתוכי. אולי עדיין.. היא רצתה לינוק את חלבי, והוא ינק את נשמתי. את לשד עצמיותי. היא כבר גמולה, והוא עדיין לא... הימים חלפו, האדרנלין ירד, וקראנו לה בשם. התכוננו לרגע הזה תשעה חודשים. קראנו לה, ולא לו. לו-לא תיכננו בכלל לקרוא בשם. לא היה מגיע לו. ולא היה מגיע לי.. היא גָדְלַה, והוא גַדַל. ואני קטנתי, כי הוא גַדַל על חשבוני כמובן. והיא תפחה, ואני הצטמקתי. ורע לי, אבל הוא לא שאל.. והתהלכתי בעולם, בחושבי שכולם יולדות אחת, ואני המופרעת-ילדתי שניים. אני הלא נורמאלית. אני המפונקת. אני הבוכיה.. וכל אישה בהריון שראיתי-גרמה לי לבכות. לבכות עליה. מרחמים. כי ידעתי שאין לה אחת בפנים, יש לה שניים, ולא אמרו לה. בדיוק כמו שלא אמרו לי. אבל משום מה, כל האמהות שסביבי אמרו לי שהיה להן אחת ברחם. ואחת נולדה. ואיפה השני? אצלם-הוא לא נמצא.. זו היתה עבורי חידה גדולה מלהכיל, ולא האמנתי למי שסיפרה לי שילדה אחת. ידעתי שאת השני-היא מחביאה בבית, היה ברור לי שהיא מתביישת בו כמוני.. לא אלאה בסיפורים, רק אומר שבגיל שנה וחצי, ביום העצמאות, מַלְתִי אותו בשתי ידי, הלא מנוסות, כציפורה שְׁמַלַה את בנה במלון, באם הדרך.. וזה כאב הרבה יותר ממה שזה היה אילו הייתי עושה לו את זה בגיל שמונה ימים, אבל אז לא ידעתי לקרוא לו בשם.. הסתובבתי חודש, מ-ה' באייר, יום העצמאות האישי שלי, עם עיניים נפוחות מבכי, וצלקת נפשית עמוקה, שתמיד היתה שם, אבל סופסוף הצלחתי לראות.. מאותו רגע, הבנתי שילדתי שניים: את תמרי שלי-האור של חיי, ואת החושך-שסופסוף קראתי לו: הדיכאון שלי. אני בת 24 ואמא לשניים, תמרי, והדיכאון. וכל אחד מהם לימד אותי דברים אחרים, וכל אחד מהם הפך אותי לאמא, וכל אחד מהם גם מגדיר אותי וגם קצת לא אבל היום היא גדלה, ואני גדלה, והוא קטֵן והיום טוב לי להיות אמא לשניים.

את מהממת!!! פשןט באלי לחבק אותך

,היוש מצטערת ממש שזה מה שאת עוברת.. אבל באמת שלא כולו עוברות דכאון אחרי הלידה וזה יכול גם להלחיץ אחרות שלא חוו עדיין הריון.. זנ מאוד משתנה מאחת לאחת וזה גם מאוד טבעי אבל זה לא קורה לכולן

וואי, כלכך עוצמתי.. כלכך מזדהה איתך... לפעמים סביב החברות, מרגיש לי שלכולן כלכך קל, לעומת התחושות שלי..

וואו איןלי מילין

ואו! כתיבה מטורפת!! אהובה אני מזדהה איתך כל כך, עברתי דיכאון קשה אחרי הלידה הראשונה ולא הייתי מסוגלת להעלות את זה על הכתב כל כך מרגש כמוך. אני מקווה שזה כבר מאחורייך, אם לא תדעי שזה עובר בסוף, זה לא יישאר ככה כל החיים גם אם זה לא נראה ככה. אני ממליצה לך לשתף מישהו קרוב במה שאת עוברת, אולי אפילו לבקש עזרה, עוד קצת וזה יהיה מאחורייך. אני יכולה לספר לך ואני מקווה שזה יעודד קצת זה לא יהיה ככה אחרי כל לידה. אני ממש פחדתי להביא ילד נוסף וכשהרגשנו שהגיע הזמן לעוד ילד זה ממש חנק אותי והייתי בהיסטריה, אפילו שיתפתי את רופא הנשים שלי והוא אמר לי מה נעשה במקרה ויהיה משהו. אומנם לא עבר הרבה זמן מהלידה אבל אני כבר מרגישה את השוני בין הלידה הזאת לקודמת וטפו טפו לא נראה שזה לכיוון של דיכאון. את לא לבד המון עוברות את זה וזה בסדר וטבעי ועדיין את האמא הכי מדהימה בעולם! שולחת חיבוק וחיזוק ואם את צריכה משהו אני פה ♥️

וואי כתבת מדהים ברוך השם שאת מרגישה שאת אחרי אם את מרגישה עדיין שצריכה עזרה אל תהססי לקחת אותה זה באמת דבר כל כך נפוץ וחבל שלא מדברים עליו יותר את מהממת ונשמעת אמא מדהימה❤️

וואו עוצמתי!! חיבוק אהובה ❤

כתבת מדהים. מדוייק. נוגע ללב, עצוב אך עם "סוף טוב". הדיכאון מלווה אותנו ברמות כאלה ואחרות במהלך החיים. חלק הוא יתקוף חזק יותר וחלק כמעט בקושי. את ידעת לתאר איך את מרגישה וכבר זה נותן כוח להמון נשים להזדהות איתך, להבין אותך ואת עצמן..💖

אתן מהממות! רוצה לשתף שב'ה אחרי חצי שנה של נסיונות להרות מחדש-אני שוב בהריון.. מפחדת מאד דיכאון (טבעי לפחד, נכון?) אבל מרגישה גם עוצמה פנימית, וידע... באמת מרגישה שיש לי סוף טוב, ומקווה שלא יהיו לי עוד דיכאונות שכאלו, אבל אם כן-אהיה מוכנה... ושיר-את ממש צודקת.. לשמוע זה באמת יכול להפחיד בנות שלא ילדו, אבל אני חושבת שידע נותן המון כוחות להתמודד.. ודווקא לפעמים אם לא יודעים-זה יותר מפחיד... חוצמזה, בעיני חשוב לדעת כדי לעזור לחברה, שכנה, אחות או בת דודה שאת רואה עליה תסמינים... אם רק מישהו היה שם לב, ואומר לי את זה אחרי חודשיים-שלושה, היה חוסך לי שנה וחצי של בור עמוק בלב... אתן אהובות ומחבקות, והלוואי שכחברה ניהיה יותר כאלה! באמת שצריך כ'כ הרבה תמיכה❤️

נעה לדעתי זה ממש לא מפחיד זה חשוב לדעת לבוא עם כוחות… לדעת שדבר כזה קיים כדי לא לקבל את זה בפרצוף כמו כפאה

כאפה

היי אהובה, האם אחרי מצב כזה יש חשק לעוד הריון ולעוד ילד?

@הריון ראשון- מגיבה באיחור- תמיד רציתי יותר מילדה אחת אבל לא חשבתי שיהיו לי כוחות כ'כ מהר.. לא חשבתי שאנסה לפני שתיהיה בת 5 כזה עכשיו היא בת שנתיים וחצי, ואני אחרי שנה של טיפול נפשי, נכנסתי לעוד הריון..די מרוצה מזה, קצת מרחמת על עצמי מהמחשבה של התקופה שאחרי, אבל מרגישה שאני עם יותר כוחות להתמודד, ובכל זאת-לא משלה את עצמי-יודעת שיהיה לא פשוט בכלל...לפעמים קצת מרחמת על עצמי, ובמקביל-גם מרוצה ושמחה עם זה