מתי סיפרתם להורים שלכם ושל הבעל על ההריון? אני בשבוע 10 ובנתיים אמרתי רק לאמא שלי.

בהריון הראשון להורים שלי בחודש שני ושלו בסוף שלישי.. הפעם יצא שאמא שלי סיפרתי בשני ולהורים שלו כמעט בחמישי.. למרות שההורים שלי ידעו מההתחלה אבל אמרתי במוצהר בזמנים האלה

בעלי עשה איתי את הבדיקה. אמא שלי קיבלה את הטלפון הראשון. חמותי ידעה רק שהגעתי לחודש 3.. אבל זה היה בהסכמה עם הבעל כי כשאחותו נקלטה היא סיפרה לכולם ואני פחדתי מזה נורא כי לקח לנו שנה וחצי להיקלט...

בהריון הראשון סיפרנו בחודש 3. בהריון עכשיו סיפרנו להורים כבר בשבוע 7 אחרי שראו דופק

.

סיפרנו לכולם בשבוע 20

כול אחד והמצב שלו ליפעמים עדיף לא לספר

בעלי ידע מהתחלה שאני בהריון כי היה איתי בבית משפחה שלי עדיין לא סיפרתי

אני כן רוצה לספר האמת ולא חוששת שהם יפיצו. פשוט הייתי מחכה לשקיפות עורפית אבל בעלי כבר ממש רוצה לשתף מישהו 😅

ביום שנודע לי, בחודש שני. גם להורים שלי וגם להורים שלו. יום אחד גם אנחנו נהיה הורים ונשמח להיות חלק מהחיים של הילדים שלנו באופן שווה, גם אם יש לנו בנים.

לכל המשפחות בשבוע 7

אצלי הבעיה שברגע שאמא שלי יודעת זה חצי משפחה מורחבת כבר יודעת...

להורים שלי ושלו סיפרנו אחרי בדיקת דופק. להורים שלי באותו היום ולהורים שלו יומיים אחרי כי אבא שלו בדיוק חגג יום הולדת ורצינו לבשר לו אז. אבל הם שמרו על זה בסוד עד שהחלטנו לספר לאחים ובהמשך למשפחה מורחבת וחברים

גם אני הייתי כמוך וחיכינו לסקירה המוקדמת כדי לספר למשפחות הגרעיניות..

ממש מסכימה עם תותי, לא חושבת שיש הבדל בין ההורים שלי להורים של בעלי.. זה ההריון של שנינו באופן שווה ומגיע לכל ההורים לדעת באותו זמן

זה ידוע שבשליש הראשון יש הרבה סיכונים. אם חלילה משהו ישתבש, הוא מתרחש בגוף של האישה, כך שאין פה מלכתחילה שום "שוויון" להתחשב בו, אלא זכותה של האישה לחשוב היטב את מי היא מעוניינת לשתף בתהליך כזה משמעותי שמתרחש אצלה בגוף. ואם היא רוצה שרק אמא או חברה ידעו לפני אחרים, זו זכותה המלאה. זו דעתי.

ואם חלילה יקרה משהו- זה נורמטיבי שלבעל לא תהיה הזכות לשתף את ההורים במה שקרה? יסתירו לנצח שהאישה חוותה הפלה? נכון שזה אירוע טראומטי לאישה, אבל גם הגבר כאן בסיפור, הוא יצטרך לתמוך בה ולהרים אותה וכן גם להם זה אובדן, גם אם זה לא קורה בגופם, וזכותו גם להיתמך בהורים שלו באובדן חלילה. בטח ובטח בהריון תקין כשהכל בסדר וזו שמחה גדולה

זכותה של האישה לשתף או לא לשתף במה שקורה אצלה בגוף, ובנפש. אני למשל לא מרגישה בנוח שחמותי תדע עליי דברים כאלה. ממש לא עניינה.

וגם יש לה פה ענק וכל המשפחה המורחבת מכל הצדדים ידעו את זה. לא אתן שזה יקרה בחיים.

אז כנראה שזה הכל קשור לטיב הקשר עם ההורים של הבעל, אני מניחה שמי שיש לה קשר מצוין עם החמה, תרצה מרצונה לשתף ואני אומרת מניסיון כי אני ממש חיכיתי לספר לחמותי בדיוק כמו לאמא שלי, ואני יודעת שהמידע יהיה נעול אצלה עד שנחליט לשתף🤷🏼‍♀️

זה גם יכול להיות קשור פשוט לזכות לפרטיות. זה לא עניינו של אף אחד מה קורה אצלי בגוף... עד לרגע שאני אחליט שמתאים לי לשתף. ואני אחליט את מי לשתף כשארגיש בנוח. ולא חייבים לשתף את "כולם" ביחד.

לי למשל נורא מפריע כשאני שומעת נשים מסביבי משתפות על נשים אחרות, בנות משפחה או חברות, שהן עברו הפלה, או טיפולי פוריות שלא צלחו. למה זה בכלל מגיע לאוזניים שלי? למה זה ענייני? חוצפה ענקית בעיניי.

בזה אני מסכימה איתך לגמרי, אבל אני פשוט חושבת שזה שההריון קורה בגוף שלי לא הופך אותו לפחות משל בעלי, זה תינוק שיצרנו ביחד, וכשגילינו על ההריון בעלי כל כך התרגש והיה על קוצים לספר לאמא שלו שאני לא מדמיינת את עצמי מונעת ממנו לספר לה עד חודש שלישי רביעי חמישי.. רק הכמה ימים האלה עד שהגענו אליה לספר לה בפנים הרגישו לנו כמו שנה (גרה בעיר שונה ורחוקה מאיתנו)

אז לי זה היה נראה הכי הגיוני והכי טבעי שהוא יחכה לזמן שאני ארגיש בנוח. זה קורה אצלי בגוף ולא אצלו.

בסדר גמור בגלל זה זה כל מקרה לגופו, אני מניחה שמי שכתבה את הפוסט עדיין בהתלבטויות מתי לספר, כי מי שמרגישה בנוח פשוט תספר ולא תתייעץ על הנושא. העיקר שיעבור לכולנו בשלום 💕

בע"ה