חייבת לשתף ולפרוק כי נשים זה עם מדהים ורק אתן יכולות להבין ולהזדהות - חשוב לי לרשום שאני כותבת את זה לא כדי שבנות ירשמו תגובות רעות כגון תתגרשי/ מה נראה לו/ גברים טיפשים… מאמינה שזוגיות היא לעולם לא תהיה מושלמת אם לא נעבור דברים קשים בדרך וכותבת את זה אחרי שנשמתי נשימה ארוכה ורגועה.. בקיצור ילדתי לפני 8 חודשים ב״ה, ובעלי אף פעם לא היה כל כך מעורב בהריון עצמו או בטיפול של הילד. ( אנחנו גרים רחוק מההורים ואין עזרה בכלל ) מבחינתו החיים שלו הם אותו דבר לפני הלידה/אחרי הלידה, הכי חשוב שיטפל בעיסוקים שלו ורק אז להתפנות לילד( אם בכלל ). הוא לא מתרגש מזה שהוא בוכה ומסוגל לתת לו לצרוח שעות בלי למצמץ. מעולם לא קם בלילה להחליף אותי קצת למרות הייאוש והתסכול שלי. הבנתי עם הזמן שזה אופי, שאנחנו שונים, שהוא טוב בדברים אחרים ואני כנראה רגישה יותר מדי ולוקחת הכל קשה. כמה פעמים דיברנו על הדברים בנועם בשיחות רגועות אך שום דבר לא ישתנה. אתמול דוגמא קלאסית, הוא חזר מהעבודה מוקדם יותר, ואני הייתי באמצע להכין אוכל. התינוק שיחק והוא היה עסוק בדברים שלו, אבל אז הבייבי התחיל קצת לבכות וזה בסדר לא צריך לרוץ אליו כל רגע שהוא מרים את קולו אבל הוא לא הפסיק. כן ציפיתי שבעלי יבוא וייקח אותו אבל המשיך בשלו כאילו כלום. זה הוציא אותי מדעתי והפסקתי את כל מה שהייתי באמצע לעשות וטיפלתי בילד ואז הגיע הזמן להרדים אותו ואמרתי לעצמי לא אכפת לי לא יהיה אוכל קודם כל הילד - עכשיו הבעיה העיקרית שאני מעלה זה לא רק שהוא לא ניגש אליו. זה העניין ההוא שבשיחות שלנו אמרתי לו שמה שמפריע לי זה שהוא לא מזדהה עם הכאב שלי, עם המצוקה שלי, שינסה לעזור לי כי אני אישתו. אני 24/7 ברוך ה״ עם הילד אני מנסה להספיק הכל בבית וגם בלילות אני לא ישנה כי הוא מתעורר כל הזמן , רק ביקשתי שיבוא לקראתי .. עכשיו הייתה לנו שיחה הוא אמר שהוא מבין אותי, רק שהדברים לא הולכים להשתנות מצידו כי הוא מאמין שזה בסדר שיבכה שעות כי הוא סתם בוכה ונרגע רק בידיים. וכמה פעמים כבר המשפט הזה ״ הדברים לא הולכים להשתנות / אני לא הולך להשתנות״ יצא לו מהפה. אני הדגשתי שזוגיות זה עבודה קשה וצריך לדעת לוותר ולבוא לקראת השני גם אם זה לא נעים. כשהוא משתף אותי בצרות שלו בעבודה וכו׳ אני הכי מנסה להזדהות איתו. קשה לי לשמוע ולעקל שזאת המציאות וגם שאין מקום לתיקון- שלעולם אני אהיה בודדה בכאב הזה - שאני מוותרת על כל כך הרבה דברים שחשובים לי כדי להתמסר לתינוק שלי שלא ביקש כלום חוץ מתשומת לב ויחס - שאין רחמים מהצד שלו- שאין לי זמן לעצמי בכלל -שאני בוכה ימים שלמים ואף אחד לא יודע - פשוט קשה. יש לו פשוט דעות קבועות וגם אם הרצון שלי שונה משלו לעולם הוא לא יוותר על העקרונות שלו, וזה לא רק בטיפול של הילד . וזה משפיע על כל הזוגיות. אה וגם משהו מצחיק ששכחתי לציין .. הוא לא מבין למה אני עדיין ממשיכה לקחת גלולות 😅 למה להגביל ??? חה חה חה זהו אין לי מה להוסיף רק לכתוב ולשתף בקושי כי אני יודעת שכולנו סופר-וומן ואין עלינו בעולם.

וואווו אני בטוחה שעוד הרבה יזדהו איתך פה!! קודם כל את נשמעת אישה מדהימה עם לב טוב ורגיש במיוחד!! אני מאוד מבינה את ההתמודדות שלך כי היא דומה כמעט לשלי וגם אני באה מהמקום של לדעת לחיות עם בן הזוג שלי בחכמה ובהבנה ולא מהמקום של ה״לקום וללכת״ כי זוגיות זה עבודה ועבודה דורשת סבלנות! יש לנו שיחות בעינינים האלה כל הזמן ואני בטוחה שעם כל ההצהרות שלהם הם יום אחד ישתנו. אבל תמיד תזכרי לא לוותר מידי על עצמך, כי הילד שלך מרגיש אותך ואם לך לא יהיה טוב זה ישפיע עליו. תשמרי על עצמך ותמשיכי להיות אישה גדולה מהחיים❤️❤️❤️

אולי כדאי ללכת יחד לטיפול זוגי אולי זה יעורר אותו וישקף לו את המצב

עקרונות? קודם אין קשר לעקרונות יש כאן מצב חדש וגם הוא האבא ובקושי אמור להתחלק אנחנו בעידן חדש שבו גם הנשים רוצות לממש את עצמן להתערבב בחברה ולא כל היום להסתגר בין ארבע קירו לנקות לסדר לבשל ולטפל בילדים יכולה להגיד לך שגם לי יש המלחמות האלו עם בעלי והשתנו דברים אבל זה עדיין רחוק מלהיות כפי שהייתי רוצה גברים פשוט לא מוכנים להבין שבעולם השתנה והנשים של היום הן לא האימהות שלהם שלא עשו כלום עם עצמן ובלעו את הרוק ושתקו הגברים היום צריך להשתתף יחד במטלות של הבית וגידול הילדים

את נשמעת אישה מדהימה. אני מצדיעה לך! אבל לפי סוף הפסקה שכתבת, אם הוא בכלל לא מבין למה את ממשיכה לקחת גלולות אולי

אולי באמת מרוב שאת מדהימה ומכילה הוא לא מודע למצב שלך ולא רואה את הקושי שלך. באמת מתוך זה שאת נלחמת ולא מראה לו.. ואולי באמת עניין הגלולות זה דבר שיכול לעורר אותו לשינוי.

את נשמעת אישה מאוד נבונה ומכילה,אבל עצוב לשמוע שיש גברים שפשוט לא יודעים מהי זוגיות ומה זה לחיות בשיתוף ובכלל להכיל משהו נוסף בחיים שלהם מלבד את עצמם😢

מבינה לליבך! לגמרי! וכן, זה אופי. גם אני עברתי את זה עם בן זוגי אבל במקרה שלי, לא יקום ולא יהיה שהתינוק יבכה ככה והוא לא יקום אליו. לא יקרה. אם צריך אביא איש מקצוע שיגיד לו שתינוק בגיל הזה צריך תשומת לב ואם הוא בוכה לא צריך בכוח לתת לו להמשיך לבכות... התינוק שלנו עוד קטן, אני עוד בחופשת לידה והוא עובד אז העובדה שאני זו שקמה בלילה מקובלת עליי אבל במהלך היום, והוא חוזר מאוחר לצערי, הוא יהיה איתו ואם לא אז קודם כל ההפסד כולו שלו כי התקופה הזאת לא תחזור לעולם..ודבר שני, יגיע הרגע שאני כנראה לא אהיה שם יותר. התינוק הזה של שנינו וכך גם הגידול שלו. החלוקה לא שווה אומנם אבל צריכה עדיין להיות איזושהי חלוקה.

אגב אני למדתי על התפתחות הרכשית של התינוק והילד. אם לא אכפת לך מעצמך אז בשביל התינוק כן ממולץ לערב מישהו שידבר עם בעלך. הגיל שהכי משפיעה על ילד לכל החיים זה גילאי 0 עד 3 שנים. ותינוק שקיבל חיבוק ויחס מאמא זה מהמם וזה המון! אבל עדיין הוא צריך לקבל גם מהאבא וזה יהיה לו חסר בהמשך החיים..

אני עוד מלפני הלידה הדרכתי את בעלי שהכל ביחד וכמה שהוא פחד הוא רחץ אותו כבר בבית חולים ומאז הוא אבא מקסים , לדעתי הרבה נעוץ בזה שלא היתה לי אף פעם חופשת לידה כי הייתי סטודנטית ולכן הוא היה קם בלילות והוא מאוהב בבן שלי כמו שלא ראיתי אצל אף אחד אחר

הייתי מציגה לו מחקרים מה קורה כשלא ניגשים לתינוק בוכה

אבל מה היחסים שלו בכלל עם הילד? מדבר איתו? מרים כשהוא לא בוכה? מחייך אליו? נשמע קצת כאילו הילד רק שלך בכללי..

קודם כל תדעי לך שאת מדהימה וגיבורה ואני מעריצה אותך!! עצם זה שאת רואה את החסרונות הברורים ובכל זאת כותבת שאת מאמינה שבכל זוגיות יש מה לשפר מראה כמה את אלופה. אני נמצאת בול במצב שלך בקטע מצחיק. יש לי 2 בנות צמודות ברוך ה' ועכשיו הריון שלישי צמוד. ובעלי בדיוק כמו שתיארת לא קם בלילות לא מעורב בהריון אני אפילו לא זוכרת אותו בחדר לידה מרוב שהוא היה כמו ניצב ולא עשה כלום😅 הוא לא בכה או התרגש מדי אחרי הלידות אלא ישר טכני. וכזה הוא. הוא טיפוס מאוד טכני כשאני מנסה לדבר איתו על פחדים או התרגשויות לקראת הלידה הקרובה הוא ישר מתחיל לחשב נתונים יבשים סביב הלידה נגיד מי ישמור על הילדים בזמן הזה וכמה זמן אני יהיה בבית החלמה וכאלה. אבל אני אוהבת אותו ולומדת לחיות עם זה והוא מסור ומפרנס והוא באמת מדהים. עם כל לידה הוא מתחיל קצת להפשיר ולשחק קצת עם הבנות מדי פעם ומקווה שישתפר. תיהיי חזקה את אלופה וכל הכבוד לך שאת משלימה יחסית עם המצב . לכולנו מותר לפרוק ולהיות מתוסכלות לפעמים.

הוא תמיד היה כזה? תבדקי אולי הוא בסיכאון אחרי לידה

דיכאון

אולי זה משהו שהוא ראה מהבית שחווה בתור ילד.

יאו איזו מהממת את קודם כל חיבוק ענק!! אין לי מילים לעזור כי אני הייתי באותו מצב .. רק כשהילד גדל לקראת גיל שנה וחצי אז הוא התחיל "להנות ממנו", לפני כן אמר שאין לו מה לעשות איתו כי הוא קטן ולא מגיב וגם ככה רק אני מניקה וכו וכו...

בעזרת ה' מאחלת לך שבעלך יתעורר לפני גיל שנה וחצי ויהנה מהילד בנתיים תהני מאמהות ותחשבי רק עליך ועל הבייבי. מקסימום לא יהיה אוכל היום אז תזמינו פיצה. עד שיבין את המצב. אם הוא רוצה אז שיבשל בעצמו

לדעתי תבקשי ממנו ללכת לטיפול זוגי או שתתחילי להביא עזרה בתשלום ותגידי לו שאחרת את קורסת זה או הוא או עוזרת !

איי איזה קל זה לתרץ את זה ב" עם הזמן הבנתי שזה אופי.." כמה נוח , לדעתי זה ממש לא בסדר שהגבר לא שותף בגידול הילד ומעדיף את כל העיסוקים האחרים על פניי הילד, ומצא אישה מאוד נוחה אם את אומרת שזה עיניין של אופי.. שתי סטירות להיתעורר הייתי נותנת לו

בנות אתן החיים !!! איזה נסיכות תודה על המילים והעידוד זה פשוט מחזק ❤️

שאקי אני מבינה שהמצב לא ככה אצלך אבל קצת טקט אם אישה באה ומספרת על קושי שלה ועל איך היא צולחת אותו בגבורה יום אחרי יום ומתברר שיש עוד גברים כאלה וזה לא מקרה נדיר מותר להיות קצת יותר אפטיים ופשוט לאחל בהצלחה. או לכתוב את הדעה שלך קצת יותר בעדינות בלי להוציא את האישה פה בתמונה כמו סמרטוט.... ואני לא מדברת רק על אנונימית כי גם אני בעצמי באותו מקרה כמו שלה ותאמיני לי שזה לא מדובר בפינוק של הבעל אלא באופי. אם בעלך הוא ההפך אז זכית

אמפטיים*

לא מאמינה שיש בעל שהוא מושלם בקטע הזה.. בדיוק כמו שאנחנו עוברות שינוי ולומדות על עצמנו כאמהות, גם הם! לא מאמינה למי שתגיד לי שהכל ורדים ושושנים אצלה בבית...סורי... קשיים יש תמיד. וכל אלו שמתמודדות איתן בצורה טובה, שאפו ענק! בעלי חלק מהגידול שלה כמובן אבל לא כמו שאני חלק...ויודעות מה? ככה זה. החוק במדינה נותן רק לאחד מההורים חופשת לידה ולרוב אנחנו הנשים לוקחות אותה..אז להישאר ולגדל את הילד זה עלינו בזמן שהבעל בעבודה. שוב, זה החוק במדינה...עד שהוא יישתנה. אנונימית יקרה, מחזקת אותך מאחורי המקלדת! תדעי שכולנו עוברות או עברנו את זה בשלב זה או אחר אחרי הלידה ובצורה כזו או אחרת. תנשמי, תסתכלי במראה, תסתכלי על הילד שלך ותגידי לעצמך שזו את. הכל את עשית ועדיין עושה! תהיי גאה בעצמך!! תאהבי את התינוק שלך ושימי את הסוגייה על הבעל בנושא הזה בצד. כשבעלך ייראה את זה אולי הוא יירצה להיות יותר חלק מזה כדי לחוות את הילד כמוך...