רגשות אשם ומצפון שלא עוזבים אותי יש לי תינוקת בת חודש ותינוק בן שנה. ברוך השם אני כבר מתחילה להתרגל ולדעת לתמרן בין שתיהם כשאני לבד איתם בבית אבל יש הרבה פעמים שלא נותר לי ברירה אלא שאחד מהם יבכה כשאני צריכה להיות עם השני למשל שאני מקלחת את הגדול והיא בוכה כי רוצה ידיים או משהו אחר או שאני מאכילה אותה והוא רוצה יחס אז בוכה וכו ובמצבים כאלה אני נקרעת כי אני מרגישה שלפעמים אני צריכה לבחור מי מהם יבכה ושאין ברירה אחרת מה לעשות😔

כן? הוא מבין? מרגיש לי שהוא קטן הוא מסתכל עליה ולא מבין מה זה. איך אפשר לשתף אותו?

צודקת אבל מצד שני כואב הלב שהיא רק בת חודש ולגיטימי שרוצה ידיים וחום ואהבה ולא מקבלת כמו שדורשת

ואו אני ככ מזדהה איתך, אבל כל כך... שהלב נקרע לי כל פעם מחדש .. אבל אנחנו לא רובוטים , אנחנו צריכות להבין שאנחנו עושות את המקסימום ואין מה לעשות,לא נוכל לעולם להתחלק לשניים. אז פשוט להבין שזה המצב הנתון ,כי שניהם בעצם תינוקות. ולשמוח במה שאנחנו עושות שום דבר כאן לא בכוונה תחילה. מאחלת לך הרבה הצלחה ונחת בגידול שלהם.

תודה אהובות על התמיכה אני באמת אתייחס יותר לגדול שלי