אוף בנות אני מחר אמורה להתחיל עם הבת שלי הסתגלות בגן.. היא בת שנתיים תכף. משתגעת בבית כבר. עד עכשיו ממש שמחתי על הרעיון שתיכנס סופסוף לגן תכיר חברים יהיה לה סדר יום וגם ככה זה רק חצי יום וכו היום קפצנו לראות את הגן וזה לא שמחר דתי מהגן הוא בסדר גמור אבל לא יודעת למה פתאום אני לא רוצה להכניס אותה. קשה לי כלכך. אני לא יודעת אם זה בגלל זה שכל שבוע צץ גן חדש עם אלימות או פשוט שאני קשורה אליה וקשה לי המחשבה שלא אהיה שם בשבילה ואישה עבורה דברים שעד היום אני הייתי עושה. אוףףףףףףך אני מרגישה נוראאאאא אולי זה ההורמונים לא יודעת אבל אני מרגישה אבודה כלכך כאילו אני עושה טעות שמכניסה אותה לגן :(((

מבינה כל כך לליבך, אצלי הוא יותר קטן וזה באמת מלחיץ. רק המחשבה על זה לא עושה לי טוב. בגלל זה התחלתי לחשוב על לעבוד בתור סייעת במעון כך היא תהיה בהשגחתי🤷🏼‍♀️

הוא יהיה*🤦🏼‍♀️