לאחרונה אני נתקלת בלא מעט סיפורים על התעללות בפעטות בגנים. וכל הזמן אני שואלת את עצמי איך? איך אפשר לקחת ילד בן שנה נניח ולהטיח אותו על הרצפה או לחבוט לו בראש? וכו׳ היתכן שמסתובבות בינינו כל כך הרבה פיסכופטיות?? אני כמובן לא מכלילה ובטוחה שיש גננות וסייעות מדהימות אבל יחד עם זאת גם הרבה חולות נפש שמסוגלות להרים יד על פעוטות. אני חושבת על היום שבו אצטרך להפקיד את הדבר היקר לי מכל בידי נשים זרות לצאת לעבודה ולסמוך עליהן. איך אפשר אחרי כל כך הרבה סיפורי אימה? אני מנסה לחשוב על הצד של כל אותן מתעללות מה גורם להן לעשות דבר כזה? לא יכול להיות פשוט לא יכול להיות שכולן אכן משוגעות! וחשבתי לעצמי על תקופת הקורונה שהרבה אמהות נאלצו להישאר בבתים יחד עם הילדים שלהם ולרובן היתה את אותה תגובה שנורא קשה והן מתות לחזור לעבודה ולהחזיר את הילדים למסגרות ואז זה הכה בי אם לאמא קשה לתפקד יום שלם עם הילדים שלה, מה יגידו צוות הגן שהן 2,3 שיש להם 20 ילדים שלא שלהן ולא קשורות אליו או גרוע מכך אולי יש ילד או שניים שהן לא אוהבות אותו במיוחד? אז יוצא שהן מתעללות כי מאבדות את הסבלנות, ואל תטעו ושלא תבינו אותי לא נכון אני לשניה לא מצדיקה התנהגות כזאת!!! פשוט חושבת שכנראה (אולי אני טועה) שהכי טבעי לילד לגדול עד גיל 3 נניח עם אמא שלו ולא לצד מטפלות (אני חושבת שזה מה שאני אעשה) אבל גם לגמרי מבינה את המצב של היום שאין מה לעשות כדי להתקיים צריך לפחות 2 הכנסות ולא שופטת חס וחלילה את אותן אמהות.

זה באמת מזעזע!! אבל זה חולי נפש , זה תסכול מכמות שעות העבודה, זה עבודה מאוד מאוד קשה, לא מתוגמלת כמו שצריך. הרבה ילדים על מטפלת אחת..בקיצור. זה מקצוע מאוד קשה, ומי שעושה כאלה דברים. זה ממש חולי נפש עם תעודות. יכולה להגיד לך, אני אמא לתכף 5. ב"ה! את כולם גידלתי בבית עד גיל 3. היו רגעים קשים.. הגדולים של מאוד צפופים. אבל זה הדבר הכי טוב שעשיתי איתם ואיתי:) עבדתי,תמיד, אני עצמאית ויכולתי לעבוד גם מהבית. עכשיו אני שכירה, אבל גם עובדת מהבית. חושבת שאמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה. אצלי המחשבה..של מי ישכיב אותו לישון, איך יאכילו אותו וכו...אני הכי בוטחת בעצמי. גם כשאני יולדת..הם בביות מלא, לא עוזבת אותם לדקה בבית הרפואה. תמיד לידי. אני גם מניקה..זה עוד שיקול. אבל לצערי, הרבה נשים מתחרפנות בבית, יכולות להיכנס לדיכאון...וכו אז זה ממש לא שווה. חושבת שזה מאוד תלוי בכל אישה ואישה

אני אוהבת את הבית, את הנוחות שלי, וכו. את זה שאני יכולה לבשל, לכבס, לנקות ותוך כדי לעבוד ולהיות עם התינוקות. יש כאלה שמרגישות חנוקות. יכולה להגיד לך על עצמי, שכשאני מרגישה צורך לצאת. אני יוצאת,לאן שבא לי, לא תקועה בכלל. אבל היכולת הזו שהילדים חוזרים מהגן ויש להם אוכל חם, זה סיפוק הכי טוב שיש

יכולה להגיד לך דבר נוסף, הגיל הזה שהם כאלה קטנים ומתוקים...לא חוזר:) הם גדלים, ולא שמים עלינו אח"כ.. חח זה גיל שהם אוהבים מגע, חיבוקים, שהם הכי צריכים אותנו בעולםםם , וכל רגע שאת רק נותנת לו צומי קטן, משכיבה לישון באהבה ונחת, בלי צרחות של עוד 6-7 ילדים ברקע, זה רק את והוא. זה משהו שמוטבע בנפש של הילד..וילך איתו כל החיים.

היה תקופה של כמה חודשים שהכנסתי את אחד הקטנים שלי...למשפחתון של חברה קרובה, היו דם ביחד איתו 4 ילדים, הוא ועוד 3. עליה סמכתי בעיניים עצומות. אם אני יקח לאנשהו זה רק משהי שאני מכירה מקרוב, לא מעון מלא בילדים, מסגרת קטנה, מחבקת ואוהבת. גם עם זה יעלה לי יותר. זה שווה על שקל

אור אני ממש מתחברת למה שכתבת וארצה גם להתנהל ככה (אני כרגע בשבוע 39) סתם דוג׳ יצא לי לראות פרסומת של סופר פארם לתמ״ל ורואים שם 3 נשים יושבות על ספסל ואחת מהן אומרת ״אני לא רוצה להיות אשה פתטית שמגדלת כל היום את הילד שלה״ אותי באופן אישי זה זעזע מה פתטי פה בדיוק?? וזה בדיוק העניין כל הפמינזם הזה שמפעיל לחץ על נשים להיות קרייריסטיות ולפתח את עצמן בא על חשבון שהילדים אני לא נגד ללמוד ולהתפתח ולעסוק במשהו שאת אוהבת, אבל איך אפשר את כל העומס הזה איך אפשר להפקיד תינוק בן שלושה חודשים בידיים של מישהי אחרת. הטענות שלי הן כלפי יוקר המחיה

היום יש הרבה סטיה מדרך הנורמה... אנשים הלכו רחוק מידי. אין בעיה שאישה תעבוד, אין בעיה שאישה תיהיה מאושרת ואין בעיה שהיא תיהיה משכילה,מלאה בתארים מפה ועד ללפלנד;) אישה, ברגע שיש לה ילד,בטבע שלה, היא לפני הכל קודם כל אמא, זה כל המהות שלה, זה שהיא קיבלה ילד זה לא כדי שמשהו אחר יגדל לה את הילד, זה לא כדי שהילד שלה לא יחווה אותה ולא כדי שהוא ישאר לבד... כי אמא שלו בעבודה שעות נוספות, או שאמא שלו בכלל לא מבינה מה היא חוסכת ממנו,כי היא כל כך עסוקה בעצמה, בקריירה שלה ובהצלחה שלה שזה בא על חשבון הילדים, הבעל והבית. ניראה לך שאישה שהיא קרייריסטית באמת מצליחה לנהל את הכל יחד? יש לה כסף. אז יש לה מטפחת, יש מעון, יש מנקה שבאה לבית, יש כאלה שהיום אפילו קונים אוכל מוכן ממשהי שעומדת להכין בשבילהם אוכל...... אותי אישית זה מעציב. העולם התחרפן. נשים קודם כל צריכות לדאוג לעצמם זה ברור לי, אבל לא לשכוח את הילדים, את הבעל שחוזר לבית ורוצה לראות אוכל מוכן בסירים שאישתו הכינה בשבילו , רוצה לראות ילדים שמחים ומאושרים , הרבה בתים קורסים בגלל הדברים הקטנים האלה. ויש כאלה שלא יסכימו איתי. אבל זו דעתי. אישה יכולה לצאת לעבוד, אבל לחזור בשעות נורמליות, ויותר מזה- כבר חזרת לבית. אז שבי עם הילדים. אל תתקעי במסך, מול הטלוויזיה..אל תשלחי לחוגים ואל תלכי לג'ימבורי, שבי עם הילדים בבית, הם כל היום היו בחוץ ,כל היום לא ראו אותך, הם זקוקים אליך.. לשעתיים, שלוש , תני להם אותך, מגיע להם. לצערי זה לא קורה, הורים אוספים את הילדים ב 4... נמצאים איתם בחוץ..באין לארוחת ערב ומקלחת..ולישון.. רואה את זה המון. אין להורים ולילדים כמעט קשר. וזה עצוב. אין בעיה לצאת פעם ב... אבל לא על בסיס קבוע. ילד צריך בית, צריך להרגיש חום ואהבה. לא פלא שאחכ הילדים מסתובבים הרבה בחוץ,ולא שמים על ההורים..כי זה מה שהרגילו אותם.

אור את צודקת בכל מילה! בתור ילדה שגדלה עם אמא עד גיל 3 בבית❤️