סתם רוצה לפרוק מהלב אין לי מקום אחר כל כך רוצה שיבינו אותי יכילו ויזדהו אני כבר מאושפזת תקופה בבית החולים במחלקת הריון בסיכון ואני עוד צריכה להשאר כאן עד הלידה שמדובר על כמה שבועות... קשה לי! כל כך קשה לי בשבועות הראשונים הרגשתי שלפחות בכל החרא הזה בעלי איתי והוא מכיל ועוזר כמה שהוא יכול לאחרונה התגלו כל מיני חששות בקשר לבריאות העובר זה תקופה כל כך קשה בשביל שנינו ואנחנו לא מצליחים להרים אחד את השני נהיה רק ריבים וויכוחים אני נכנסת לסוג של דיכאון ובכיות וקשה לו כבר להכיל ולהתייחס שאז זה מה שיוצר ריבים ועצבים הוא טוען שאני מעירה לו על כל דבר וזה ממש לא נכון הבוס שלו מזלזל ביכולות שלו בעבודה ויוצא שעכשיו גם בגלל שהוא כל הזמן איתי בבית חולים אז הוא לא כל יום הולך לעבוד ולפי דעתי גם הלראות אותו כל היום מול העינים גם עושה בעיות והכי דוגרי אני יאמר לכן כשהוא לא עובד הוא יוצא מהבית חולים הולך לדודים ןחברים מסתובב ומכיף וכן אני יודעת שהוא חייב את זה במיוחד בתקופה הזאת הוא חייב להשתחרר אבל יוצא שאני נשארת בבית חולים מחוברת למוניטורים כל כמה שעות אתמול דיברתי אם רב והוא אמר לי התקופה הזאת יכולה או לרוממם אותכם ולקשר אותם בזוגיות או ההפך הגמור כל כך מפחדת שזה יהיה ההפך מכל דבר הכי קטן אני ישר בוכה אוף תודה לכל מי שקרא

אהובה יקרה חיבוק גדול קודם כל❤️ אני יכולה להבין את הצד שלך מאוווווד אבל מצד שני אני קצת יכולה להבין את הקושי שגם הוא חווה…. שניכם חווים פה קושי אין ספק, הקושי שלך הוא קצת יותר מורכב כי לך אין את האופציה לצאת החוצה.. מה עם חברות? משפחה? אמא? תנסי לבקש מהן להגיע אלייך אולי זה גם יעודד אותך.. או שמישהי תדבר איתו שינסה להיות קצת יותר רגיש כלפייך בתקופה כזו… אבל את לגמרי יכולה להבין גם את הצד שלו עם כל הקושי שלך! שיהיה בהצלחה ובבריאות איתנה אמן ואמן!!

וואו כל כך מבינה אותך צריכה למצוא דרך להפוך את הזמן בבית החולים לנסבל . השהות שם עלולה להכניס לדיכאון קשה. תקחי את הזמן לנוח, לקרוא ספרים, סתם לעשות בינג בנטפליקס, שבעלך יביא אוכל ותאכלו ביחד. תעזרי המשפחה ואת מי שנוח לך תשתפי. כן גם את בעלך אני מבינה שגם לו קשה אבל הוא צריך יותר לתמוך בך אם לראות אותו מקשה אז שילך קצת יתרענן קחי מנוחה אחד מהשני

היי, אני מבינה אותך. גם אני בהריון בסיכון ועולים גם הרבה חששות. ובטוח גם לבעלך קשה, ככה הוא בטח מוצא איזשהו פורקן. וברור שלך יותר קשה כי את גם בבית חולים במשך הרבה זמן וזה יכול לחרפן ולייאש באופן כללי. אולע תנסי לבקש מהמשפחה שלך, אמא /אחים/ות, חברות לבוא יותר. יעביר לך קצת את הזמן ופחות תעסיקי את הראש בזה. ברגע שיש לך "יותר מידי זמן לחשוב" זה עושה ממש רע והמחשבות רק מכניסות לקושי ודאגות. תנסי פחות לקרוא על הנושא. להעסיק את עצמך ככל הניתן בדברים אחרים. כמו לשחק בטלפון /לקרוא ספרים/ לראות נטפליקס וכו.. ועצם זה שהוא משתדל לבוא אלייך ובהתחלה מאוד תמך כנראה שגם לו יש קושי סביב זה. וכרגע את גם מאוד הורמונלית אז אני מניחה שהכל מתעצם. זאת תקופה קשה ותקופה של ניסיון. אבל תנסי לדבר איתו על זה. ולתת מאמץ גם מבחינתך ותשתדלי להבליג על דברים

מקודם הלכתי חיבקתי אותו ואמרתי לו שקשה לי וגם שאני עכשיו נשארת כאן והוא יכול ללכת להתאוורר ולצאת

אלופה!!! מדהימה כל הכבוד!

כל הכבוד, כל הצעדים הקטנים האלה אני מאמינה שיתנו אווירה טובה יותר וישפרו. ולאט לאט זה גם יגיע מהצד שלו.. לפני כחצי שנה אני ובעלי גם עברנו תקופה כזאת כ"כ קשה. הייתי בטוחה שניפרד עקב זה. הייתה לי תקופה מאוד קשה עם כאבים קשים והיה לי קושי לתפקד בבית ואיתו בכלל. הוא גם היה בהתחלה מאוד מעודד ואחכ גם לו נמאס. למרות שהיה לי קשה עם הגישה שלו לעניין בסופו של דבר. שיניתי גם אני משהו ביחס אליו וזה ממש רומם את היחסים. היום אנחנו במצב שונה לחלוטין. אני ממש מקווה שזה ייקרה גם לכם. ואני בטוחה שהמעשים ה*קטנים" האלה ממש יובילו לשינוי לאט לאט דם מצידו

בהחלט לא נשמע קל. בתחילת ההריון שלי עברתי ניתוח ולא הפסקתי לבכות כל האישפוז (ומדובר רק על כמה ימים) אז אני ממש מבינה אותך. הרב צודק, זו תקופה מאתגרת עבורכם, כל החוסר וודאות והדיכאון שבית חולים יכול לעשות... אבל אם אתם צולחים את זה הזוגיות שלכם תשתפר פלאים. נסי למצוא לך עיסוקים בבית חולים שיעשו לך טוב, ספרים, סדרות טובות, אני למשל ניצלתי את ההזדמנות הזאת לפתח אלבום תמונות דיגיטלי מכל התמונות שנאגרו עם השנים. אם יש חברות או משפחה שיבואו להיות איתך ואפילו להתחבר עם נשים מהמחלקה... זה יגרום לך להרגיש שאת לא לבד. וגם בעלך, שיצא להתאוורר וכך יכול לחזור אלייך עם כוחות מחודשים. אני מאחלת לך הרבה בריאות לך ולעובר ובעז"ה הלידה תעבור לך בקלות ובידיים מלאות.

תודה אהובות❤

🫂