3 חודשים אחרי לידה ורוצה לסכם - להיות אמא בפעם הראשונה זה ללדת ולא להבין עדיין עם מה את הולכת להתמודד - זה להתחייב לעשות הכל מבלי לדעת עדיין לאן נכנסת - זה לבוא אחרי בית החולים ולהתמודד עם תינוק שצורח את נשמתו ואת זו שצריכה לפענח מה הוא צריך - זה בקושי להצליח ללכת אחרי לידה מהטראומה שהגוף עבר אבל עדיין לרוץ כמו מטורפת כשהתינוק משמיע צליל - זה להצליח לטפל/לאכיל/לנקות/לבשל וגם לדאוג לעצמך בין לבין והכל לבד - זה לישון עם עין אחת עצומה ובשניה לקלוט מתי לתינוק נופל המוצץ כדי שלא יתחיל לבכות - זה להתמודד עם תינוק שצורח יום שלם!!! ואין לך מושג למה אז את מניחה אותו לשניה אחת ופשוט לוקחת רגע אוויר כדי לחזור בחיוך ולהרגיע - זה לרצות שהילד ישן כבר כי הוא ער שעות ואת מתה מרעב אבל הוא לא יורד מהידיים (אבל ברגע שנרדם לא באלך לשים אותו במיטה כי הוא כזה מתוק😍) בקיצור.. להיות אמא מבחינתי זה כן לקחת אוויר לפעמים כי זה לא קל זה לאהוב את היצור הקטן הזה ובכל יום ודקה שעוברת את פשוט מתאהבת יותר! בריחות בחיוכים וכל דבר קטן גורם לך להיות מאושרת! זה להרדם מאוחר בלילה כי את בוהה בדבר הקטן הזה ומודה לבורא שזיכה אותך🙌🏻 ולהתעורר בשעות שעדיין חשוך בחוץ.. אז תודה לך בורא עולם! על הזכות! ועל כל האהבה הזאת ❤️

וואו... כל מילה בסלע! ריגשת אותי מאוד!!

אמת יפה כתבת🥰 ואחרי הכל להודות ולזכור ששום דבר לא מובן מאילו והכל היה יכול להיות אחרת🙏

היי , אני גם כרגע בדיוק אחרי לידה שלושה חודשים ובאמת היה לי נוראא נוראאא קשההה כי באמת לא היה ישן כל היום וצורחח מלאאא עד שהבנתי שהוא עייף וצריך לשים לב לסימני עייפות כי אם מפספסים אז הם ממש נכנסים לבכי לא נורמאלי וזה ככה בלופפ כל היום . לאט לאט ניהיה לי יותר קל ב׳ה כי הבנתי ששינה על הבטן ביום יותר טובה לו כי היה זזז מלא ומתעורר מלא שהיה ישן על הצדדים או על הגב , ואני עוד עם ילד גדול יותר בן חמששש ושכחתי פשוט הכללל , כל כך חיכינו שיוולד והתרגשנוו אבל שכחתי שזהה קשה ומתסכלל פשוט כל הנסיון שהיה לי עם הגדול נעלםםם והרגשתי שזה ילד ראשון עדיין מרגישה ועדיין מתלוננת למה ככה למה הוא ככה ומנסה להזכר איך הייתי מתמודדת בעיניינים האלה עם הגדול ולא זוכרת כלום הקושי שלי איתו עכשיו באמת בעניין השינה הוא ישן 40 דק אולי שעה ומתעורר ומוצץ או משו מציק ואז שוב מנענעת את העריסה עד שיחזור לישון וחוזר לישון ואחרי כמה דק שוב זז ומתעורר אני לא מניקה אז זה אמור להיות שלוש שעות הבדל בין אוכל לאוכל אז אני מרגישה ששוב הוא צריך לחזור לישון כי יש לו עוד שעה או שעה וחצי לאוכל אז זה ככה בלופ רוב היום וכל הזמן חושבת אם זה השתפר ומתי זה יקרא אבל באמת חייבת להפסיק להתלונן ולהסתכל על ילדים אחרים שיותר נוחים ורק להודות לבןרא עולםם כי באמת לא הכל מובן מאליו ואת ממש חיזקת אותיי ! איך הולך לכם אחרי 10 חודשים חחחח