היי לכולן שבוע 34+5 הריון ראשון לאחר שנה של טיפולי פוריות יחד עם בת זוגתי.. אציין שממש חיכינו לרגע הזה והטיפולים לא היו קלים.. (יש כאלה שיגידו שיש פה יתרון שאנחנו 2 נשים ויותר קל 😉 אבל אציין ששתינו ללא ניסיון) אז אציין בכללי שבחודש וחצי האחרונים אני בבית בשמירת הריון עקב בעיות גב וגם סכרת הריון כרגע עם אינסולין.. לאחרונה התחלתי לחוש לחץ פחד וחרדה לקראת התאריך המתקרב של הלידה וההתרגשות יותר נדחקת לפינה.. אני חושבת שזה נובע מהחוסר ניסיון ומכך עולה גם החששות.. וגם הידיעה שלא יהיה איתי מישהו מהמשפחה עם ניסיון בתקופה ההתחלתית כמו הרבה נשים שהאמא או האחות עוזרים וכו.. אצלי לא תהיה האפשרות הזו לצערי.. חוששת להיכנס לסוג של הלם לאחר הלידה כי אני מטבעי חרדתית מדאגה לגבי תינוקות פיצים וכ"כ שבריריים (כשאחיינים שלי נולדו הייתי ממש חרדה ופחדתי אפילו להרים אותם שחלילה לא אחזיק טוב או חלילה אמעד וכו..) אז בכלל שזה יהיה תינוקי קטן שיהיה כל כולו תלוי בי ללא כל ניסיון וחשש.. אשמח לדעת מי הרגישה כך ומה ניתן לעשות כדי להפיג את הפחד והחרדה.. אני כאילו מדחיקה את זה ואומרת יהיה בסדר נזרום אבל לא באמת מעכלת שאוטוטו כל התהליך שעברתי יגיע כתינוקי קטן ואחריות גדולה.. אשמח לכל הכוונה למה ניתן לעשות כדי להפיג את הפחדים והחששות ואיך ניתן להיות פחות חרדתית לקראת התינוקי שיגיע.. יודעת שאוטוטו כל עולמי ישתנה אך במקום להתעסק בהתרגשות צף בי החרדה והפחד.. בואו נגיד שאם היה דבר כזה לשלם למישהי מנוסה שתקנה לי את הביטחון ותהיה איתי כמה שע ביום זה היה פחות מלחיץ.. אשמח להכוונתכן ועזרתכן.. תודה לכן🙏

סליחה על הישירות וכמובן שלא רוצה להוריד לך את הבטחון, אני ילדתי לפני חצי שנה פעם ראשונה ויכולה להגיד שלא משנה כמה תנסי לחשוב או להכין את עצמך לקראת האמהות זה לא יעזור ההתמודדות מתחילה שהם מגיעים לעולם, אני חטפתי כאפה מסוימת והייתי בוכה המון כי זה מוזר וקשה בהרבה מקרים ואת לא מבינה איפה את ואיפה החיים שהיו לפני, אבלללל ויש אבל גדול! זה באמת עובר מתישהו ופתאום מתרגלים וגם הגוף מתרגל ביולוגית לחוסר שעות השינה וכו׳ וכשאת מתחילה להכיר את הקטני את גם תתחילי להבין כל בכי ממה נובע ברוב המקרים כי בנתחלה לכ יודעים ולא מכירים, אבל לאט לאט, וזה שווה את כל הכאב הפיזי והקושי הנפשי ותמיד תזכרי שהזמן עובר והם גודלים ואם כולן יכולות ומתמודדות גם את יכולה! לילה טוב ובהצלחה🤎

גם אני הייתי לבד על תדאגי האמאות באה לבד אך אחת לא למדה להיות אמא שהיה לכן בהצלחה

אף*

אני הייתי קוראת המוןן נעזרת באינסטגרם באנה קוגן למשל שהיא אחות כי אני אוהבת להיות מוכנה לכל תרחיש בפועל שאת אמא זה כאפה לפנים , שוק, הלם בכל מצב קשה מאוד שאין לך תמיכה מהמשפחה אבל כן יש לך את בת הזוג שלך אני מציעה לעשות הכול ביחד! לשתף מה את מרגישה וזה יעזור להקל על התחושות הכי חופשות לדעתי לא לעשות הכול לבד ואם את מרגישה קושי מסויים להגיד לבת זוג שאת צריכה כמה שעות שהיא תיקח שליטה אני הייתי בהלם חחח ואמא שלי עזרה לי מלא תאכל עדיין בלילות זה לבד את והתינוק ואת לא יודעת מה לעשות איתו לעזאזל אחרי כמה שבועות את תביני מה קורה ותאמיני לי שתהפכי להיות מומחית לתינוק שלך ותגידי אותו הכי טוב.

מאוד עזר לי ולבעלי להיות באפס הפרדה בבית החולים ככה הייתה תמיכה של האחיות ולא היינו הפס הלם כשהגענו הביתה . ידענו כבר לחתל, להאכיל , לנסות להרגיע