פוסט פריקה. אני בת 33 גרושה עם ילדה בת 5 מנישואים קודמים.. נישואים שלא צלחו בלשון המעטה. לפני כמעט 4 שנים הכרתי את הבן זוג הנוכחי שלי.. הייה לנו מושלם ביחד !! הסקס היה מושלם.. החיבור היה מהמם ! לפני חודשיים ילדתי לנו בן.. בשעה טובה. לקח לי זמן לחזור לעמוד על הרגליים.. אני עם משקל עודף. כבר לא כמו שהייתי כשניפגשנו לראשונה.. אני מרגישה שלאחרונה אין לו חשק לשכב איתי. אני כל הזמן מנסה ליזום.. מנשקת.. נוגעת. וכלום. הוא עובד בעבודה חרא.. מבחינת שעות.. לילות עד 6 בבוקר.. וצהרים עד 23 בלילה.. אנחנו בקושי ביחד. וכל פעם שאני מנסה להגיד לו שאני רוצה אותו הוא אומר שגם הוא.. אבל בסופו של דבר כלום לא קורה.. זה מוריד לי מאוד. אני גם ככה לא מרגישה טוב עם עצמי.. אני רק לפני 3 שבועות חזרתי לאימונים ולמשטר.. ואני מרגישה שלא משנה מה אני יעשה לא בא לו.. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים.. אמר לי שאני מדמיינת.. אבל בסופו של דבר אין מיניות.. וזה משהו שסופר חשוב לי !! הייתי צריכה לפרוק.. תודה בנות :)

יכולה להגיד לך שבעלי ואני גם לא פעילים ברמה כמו לפני ההריון. בעלי במהלך ההריון התחיל קורס להסבת מקצוע והוא לומד ממש מהבוקר עד שעות הערב המאוחרות ואין לו כח. אני גם אכלתי על זה סרט וחשבנו ודיברנו על זה. אין שופ קשר למראה שלי, לפעמים יש תקופות קשות בחיים- מעייפות ומתישות, והדברים הם לא כמו שהם היו - לא הכל נשאר כמו שהוא במהלך כל החיים … דברים משתנים, השגרה נטמעת והדברים משתנים. זה לא אומר שלא נמשך אלייך או אוהב אותך.

חודשיים נראה לי טרי, אני ובעלי עכשיו חצי שנה אחרי הלידה ורק עכשיו חוזרים להיות כמו לפני כן, וזה הריון ראשון (בשני נראה מה יהיה). גם אני לא הרגשתי מושכת, גם שינוי חדש שהשפיע על שנינו, גם הגוף צריך להחלים, גם בעלי צריך לעכל את כל הדבר הזה.... בקיצור צריך קצת זמן.