מרגישה שזה המקום היחידי שאני יכלה לפרוק בו היה לי מישהו תקופה של און אוף נכנסתי להריון בחרנו להשאיר ולהיות ביחד . אני אוהבת את הילד שלי כמו אוויר לנשימה באמת לא רואה את חיי בלעדיי אבל את הבן זוג שלי הפסקתי לאהוב כניראה כבר לא כיף לנו כבר לא שןכבים רק רבים כל הזמן הוא לא כל גך איש משפחה כל חיי חלמתי על משפחה מאוחדת ומאושרת ולא מרגישה שאני קיבלתי את מה שרציתי . אמא שלי אמרה לי פעם אחת תקבלי אותו כמו שהוא ידעת מי זה .. ואני לא מצליחה כל היום ריבים צעקות אני מגיעה למצבים קיצוניים בהתחלה זה לא היה ככה בהריון ומאז שהילד פה אנחנו לא מסוגלים לתקשר לא לצחוק , אני כבר לא מאושרת אני כבר לא שמחה אני כבר לא כלום נימאב לי לחיות מריב לריב להיות אדישה אליו ולא אני מרגישה אני נעלמתי ואני חייה רק שאני והילד שלי לבד משחקים וצוחקים זה המקום היחידי שאני מרגישה את עצמי כמו שאני . אבל חברות נעלמו לי מאז הלידה הכל פשוט נישארתי לבד בזוגיות לא טובה .

מה שאתם חווים זה דבר שהמון זוגות חווים אחרי לידה והצטרפות ילד למשפחה. זוגיות לא באה לבד, במיוחד בעומס. היא משהו שצריך לעבוד קשה כדי לטפח ולשמר, ובמיוחד אחרי שהמשפחה מתרחבת - כי כל הדינמיקה משתנה וצריך למצוא מחדש את המקום של הזוגיות. תנו לזה עדיפות, לכו אפילו לטיפול זוגי אם צריך ♥️