מה אומרות? מאיזה שבוע זה חודש 9 ? 36 או 37 ?

שבןע 32 מי איתי? מה עושות? איך מרגישות? הלידה קרובה לדעתכן?

כמה האימהות פה חוו משבר בזוגיות אחרי הלידה??? ובאיזה רמה ??? .......

שאלה בנות האם הייתה לכן פריחה מוזרה קרוב לחזה פצעונים קטנים??? אני שבוע 36 כמעט 37 ולא הפסקתי לגרד😔😔מה אומרות?

שבוע 38+5 מאתמול בבית חולים פתיחה 2.5 והיום היה לי ירידת דם ומים פחד אימים

רציתי לכתוב כבר תקופה.. אני אמא לשני בנים יפים וחמודים הגדול בן שנתיים וחצי ילד מאוד חכם , לא מפסיק לדבר 🤦‍♀️ קשה מאוד להרדים אותו, עושה הפגנות כיאה לילד בן שנתיים, אהוב על כולם, שתלטן קטן הקטני בן תשעה חודשים. תינוק יפיוף ומתוק זוחל בכל הבית .. לפני שילדתי את הקטן עברנו דירה בדיוק היה סגר היינו בבית לא היה לנו את כל הרהיטים בעצם עד עכשיו חסר לי דברים שיתנו לי להרגיש ׳בבית׳.. להרדים את הגדול היה מאד קשה. כל לילה הייתי בוכה כשהייתי מרדימה אותו כנראה שכבר אז סבלתי מדיכאון שאחרי הלידה התפתח לדיכאון לאחר לידה. עליתי המון במשקל וזה הקשה עליי פיזית, כמובן שיש עוד תופעות של הריון כמו הפיזי והקושי להירדם לפעמים והעצבים וחוסר חשק מיני שהעיקו עליי. בהריון דאגתי הרבה וחשבתי שבטח אני עושה עוול לגדול שלי שהיה כל עולמי פתאום מביאה ואוהבת ילד נוסף, זה הפחיד אותי! עברתי את התאריך בשבוע, השבוע הכי ארוך בהריון... בסופו של דבר ילדתי! ילדתי תינוק מתוק 3.700 קילו של אהבה מהממת!!❤️ ואז... התחיל המסע ופשוט נפלתי לדיכאון הרגשתי במעין בור שחור ועמוק , ניסיתי לצאת ממנו אבל לא הצלחתי. דברתי עם פסיכולוגית , אבל זה היה יותר מזה. בכיתי המון לא היה לי עבודה בגלל חלת אז יצא שפשוט נשארתי בבית בלי סדר יום ובלי שום דבר שיעזור לי לצאת מהבור שנפלתי לתוכו . לא הבנתי למה בכל הפעמים בחיים שלי הצלחתי לצאת ממצבי רוח לא נעימים ואפילו זמנים קשים , והפעם אני פשוט לא מצליחה. הייתי מתוסכלת, ריחמתי על הילדים שלי שסובלים מכזו אמא, ורציתי להתאבד ולברוח מהכל לא היו לח את הכוחות להמשיך הלאה ! האחות בטיפת חלב זיהתה מה עובר עליי והתחלתי להפגש עם פסיכיאטרית שנתנה לי מרשם לכדורים והמליצה על טיפול פסיכולוגי. היא אמרה שהיה כדאי להתחיל את הכדורים כבר בהריון בהתחשב במה שעבר עליי ואיך שהרגשתי. הייתי גם בקשר עם ארגון ניצה שעוזר לנשים עם דיכאון אחרי לידה. וככה לאט לאט יצאתי מזה. עברו 9 חודשים מאז הלידה. אני מסתכלת אחורה, וזה התשע חודשים הכי קשים בחיים שלי כמעט . זה השינויים וההורמונים והדיכאון, זה לא אשמתי זה הורמונים שמשבשים אותנו בתקופות המשוגעות האלה של ההריון , והלידה. אני אמא צעירה אבל יודעת שדיכאון אירי לידה יכול לקרות לכל אחת , ובטח בתקופת הקורונה המשוגעת הזאת שבה אין שיגרה ואין סדר והכל מבולבל ולא נודע. אני מרחמת על התינוק שלי. מרגישה כל כך רע שהייתי בתוך הבועה שלי ולא דברתי אליו מספיק, ולא נתתי לו מה שמגיע לו. הייתי רוצה לתת לו יותר אבל זה פשוט לא אשמתי זה פשוט קרה לי וברוך השם החזקתי מעמד אפילו שגם בשביל זה צריך כדורים . וזו הגבורה וזה האומץ והכוח של אמא שעושה מה שנכון לה ולילדים שלה כי אחרת היא פשוט לא תהיה שם בשבילם בכלל והם פשוט יסבלו יותר בלי אמא. תודה שקראתם עד כאן, הייתי חייבת לשתף מאחלת לכולכם הריון תקין ומבקשת ממכם שימו לב אם אתן מרגישות משהו חריג בהריון כדאי לפנות לעזרה. אתן לא צריכות להתבייש כי זה לא אשמתכן. זה פשוט השינויים ההורמונליים האלה שמשבשים אותנו לפעמים. זה קורה לכל כך הרבה נשים! אם אני הייתי מתביישת פשוט לא הייתי כאן עכשיו כדי לספר לכן את זה...