יצא ארוך...🤦‍♀️ היי, (מאורסים+ ילד בן 5 חודש) מאז הלידה הבן אדם השתנה 180 מעלות, (בהיריון הוא היה מקסים תומך מכיל), לפני שבועיים היה לנו ריב על זה שהוא אחד בלב אחד בפה, וכל דבר שאני אומרת שמעליב או פוגע בי הוא משתמש בזה נגדי, ואז מתנצל. או שחוזר על אותו מעשה כמה פעמים כי מבחינתו זה בכוונה טוב ואני לא רואה את זה. ורתחתי באותו רגע מאיך שהוא הופך את הדברים אז שאלתי אותו בזלזול "מה אתה עושה במקום שבו שאתה כולך לב כמו שאתה מתאר וזו אני שלא מבינה ונוצרים ריבים, זה לא בריא לך הקשר" הוא ענה לא יודע , באותו הרגע רתחתי עוד יותר ואמרתי לו שחבל לו על הבריאות והוא יכול ללכת. היו ריבים לפני, באחת מהפעמים הוא הלך וחזר אחרי יום, הפעם עברו שבועיים, בהתחלה הרגשתי צורך לעדכן אותו בנוגע לילד ואז הפסקתי, והוא כלום. הבן אדם לא קיים. בעבר שקרה משהו כזה הייתי בוככה למה ואיך? (עד שנפרדנו לשנה וסלחתי לו וחודשיים אחרי ההיריון). היום שיש לי את הילד אין לי את המקום להתפרק, בקושי יש לי זמן לנשום ואמרתי לו לא פעם ולא פעמיים שהוא חייב להתאפס על עצמו. אתמול שלחתי לו הודעה שזה פוגע בנו ובמיוחד בקטן, והוא אמר שאני אשמה ששאלתי את השאלה והוא פגוע ועד שאני לא אבין לא יהיה עם מי לדבר. אני חושבת שאני מפחדת מהדרך הזאת לבד ..ובו זמנית אני לא מסכימה לעצמי לשתוק על זה שקם והלך (במיוחד עכשיו שיש את הילד)...שבר לי את האמון בו. הלחץ והמתח הזה אני מרכישה שאני טובעת...הכל מבולגן לי, אני חייבת לקום על עצמי בשביל הקטן שלי , בשביל עצמי, מאיפה מתחילים ?

הוא עזב אותך ואת התינוק לשבועיים ואפילו לא בודק מה אתכם??? ממש ממש אבל ממש לא תקין אם את אוהבת אותו וחושבת שיכול להיות לכם עתיד מאושר ביחד אז דחוף טיפול זוגי. הוא צריך ללמוד לתקשר כמו בן אדם בוגר

מבינה אותך... את כרגע דואגת לילד ואפילו אין לך זמן לחשוב מה נכון לך. הייתי מתחילה טיפול אישי לחזור לעצמך גם אחרי לידה אבל גם להבין מה נכון לך. בינתיים תנשכי את הלשון שיחזור הביתה ולפחות יעזור.. זו דעתי ואם לא הביתה אז לפחות תתחלקו בלראות ולטפל בילד. הוא אבא שלו.