בוקר טוב אני והבן זוג שלי שנתיים יחד לא נשואים מתוך זה יש לנו ילד מדהים בן חצי שנה עברנו תקופות לא קלות אבל צלחנו בזמן האחרון פשוט לא קורה בניינו כלום לא שכבנו איזה חודש אני מרגישה אויר בבית חש לי הן זוג אבל מרגישה לבד אני כל היום עם הילד שזה לא פשוט מודה לא משחררת מימנו בן זוגי פשוט מתייחס אליי לא יפה מדבר בזלזול אומר לי למה מי את עוד אחת שחושבת שתחזיק אותי מהביצים את חיה בסרט וכו אמרתי לו השבוע שאני אוצה לקחת מימנו פסק זמן ולחשוב עם עצמי מה טוב לי אומר לי מצידי תקחי גם טעמי למה שאני יעזוב יש לי פה עבודה ואני צריך להישאר באזור כבר לא יודעת מה לעשות אני לא שמחה בכלל אין לי חשק לעשות כלום ולרוב בוכה לא יודעת מתי פעם אחרונה ישנו ביחד או קרה משו משמח בבית הזה ... הייתי חייבת לפרוק

אתם לא נשואים זה היתרון אצלכם כרגע, נכון יש לכם ילד משותף אבל אם לא טוב לך ונישמע שגם הוא כבר לא כל כך בעיניין אז לדעתי תלכי , אתם בשכירות? אם כן אז תעזבי , תלכי להורים/ אחות/ חברה עד שתדעי מה לעשות בהמשך.. אל תחפשי להילחם איתו על מי מיכם ישאר ומי ילך. אם לא טוב לך פשוט תלכי אל תחשבי יותר מידי. אם הוא היה מצטער על המילים שלו ומשלים איתך ואומרת לך שהוא לא מתכוון וזה מכעס הייתי אומרת לך לחשוב על זה.. אבל אם הוא עומד מאחורי הדברים שהוא אומר ובאמת היחסים בניכם כבר לא משהו והוא כן מעדיף שתקחו פסק זמן ובטח אם הוא מעליב אותך אז כן תלכי… תחשבי על זה כמו שצריך ותגיעי להחלטה . שיהיה בהצלחה!

כן אנחנו בשכירות

לצאת עם ילד מהבית זה יותר קשוח מאשר לבד

זה נישמע וניראה קשה, עם כל הקושי, את צריכה לעשות את הדבר הנכון. את לא תהיי הראשונה ולא האחרונה שעזבה את בעלה/בן זוגה ויש נשים שעשו זאת עם כמה ילדים ולא אחד… בכל מקרה, אני לא מכירה אתכם, לא יכולה באמת לדעת מה הסיפור בינכם ואם הוא באמת מתכוון לזה או לא ואם ישתנה או לא.. לכן לא יכולה לשכנע אותך ללכת ..אין לי את הזכות לעודד אותך לעשות זאת בלי להכיר. אבל אם את מרגישה שאת כן צריכה ללכת בשביל שיהיה לך טוב יותר, תתעלמי מכל מה שניראה לך קשה. אחותי עזבה את בעלה אחרי 10 שנים יחד כשהבן שלה היה בן 6 וכבר הבין , עם כל הקושי וכמה שנים שלא היה לה טוב והיא תמיד נישארה בשבילו..עד שהיא כבר לא יכלה ופשוט קמה והלכה.. זה הדבר הטוב ביותר שהיא עשתה וההפך אמרה למה לא עשתה את זה קודם וסתם סבלה כל השנים. הילדים מאושרים כשההורים מאושרים! כשלא טוב לכם הילדים מרגישים ורואים הכל, את חושבת שהם מעדיפים שתישארו ילד בשבילם וכל הזמן תפגעו אחד בשני? או שתיפרדו ותהיו מאושרים. לילדים תמיד יהיה אמא ואבא ,פשוט בניפרד הכי חשוב שתיהיו מאושרים ביחד או לא .. תחשבי טוב טוב עם עצמך ותעשי את מה שניראה לך לנכון, ותשבי אפילו ותדברי איתו ותגיעו להחלטה יחד, הרי אם הוא יגיד לך שהוא לא רוצה להמשיך יחד..זה כבר לא יהיה תלוי בך אם את רוצה או לא בשביל הילד ..אי אפשר בכוח. תתגברי על הפחד ותגיעי להחלטה הנכונה.

ואגב, כשאת מראה לו שקשה לך ואין לך לאן ללכת ואת פוחדת ללכת ממנו, הוא ימשיך תמיד להתנהג ככה. אם תראי לו שזה לא תלוי בו וברגע שלא תוותרי ואת יכולה ללכת ממנו ללא פחד יש מצב שהוא ישתנה ויפסיק עם זה. פעם אני ובעלי כשהיינו רבים הוא היה אומר גם דברים לא נעימים, בהתחלה הייתי שותקת וניפגעת , עד שהגעתי למצב שזה נימאס לי וכשזה שוב קרה עניתי לו כמו שצריך והוא הבין שאם צריך להתגרש אני אתגרש לא משנה כמה ילדים יש לנו ואני לא אסבול התנהגות כזו.. והייתי על סף לארוז מזוודה ולצאת מהבית . כשהוא ראה שזה רציני הוא התנצל וביקש שאשאר .. סלחתי וברוך השם מאז זה לא קרה יותר וההפך הוא צוחק על זה לפעמים שכשאני רוצה אני נהפכת למישהי אחרת ולא רואה בעיניים.