הלב שלי צובט והגאווה כאובה😣 אולי לא הכי קשור לפה אבל אין לי ממש חברות של יומיום לפרוק להן.. מאז שילדתי אני בחושבים לגבי העתיד המקצועי. אני תכף נכנסת לחודש חמישי מאז הלידה וזה כבר חודשיים בלי משכורת. עליית המחירים שוברת אותנו ואני חייבת למצוא עבודה. מפה לשם קרצה לי איזו עבודה הגשתי קו״ח ועברתי הלאה לשלב מטלת ביצוע. ישבתי עליה שעות והגשתי וקיבלתי מייל חוזר שהתרשמו ממנה ואני עוברת לשלב ראיון בזום. הראיון היה למשרה של מורה לעברית באולפן. במקצועי אני מורה לערבית כך שיש לי רקע בהוראה. אני חרדית וכששאלו אותי בראיון מה הקשר שלי לעברית אמרתי שבעיני שפה זו תרבות, ועברית היא חלק אינטגרלי מהתרבות היהודית שלי. עברית היא השפה של המסמך הקדום ביותר בעולם השייך לעם היהודי. הייתי עם ניצוץ בעיניים. הם פחות. קיבלתי הערה עוקצנית: ״ ומה אם יהיה לך נוצרי בכתה?״ - מה זו השאלה הזו?! אני מלמדת ערבית ותרבות ערבית עם ניצוץ בעיניים למה שלא אלמד נוצרי? הבנתי שפשוט החרדיות צרמה להם. באותו ראיון איתי היו עוד 2 מועמדים שהעברית שלהם לא מתקרבת לשלי מבחינת עושר שפתי. אבל קצת התלבשו עליי בראיון וציינו שחשוב מאוד לראות חדשות ולהיות מעודכן ועוד שלל עקיצות קטנות. מקודם קיבלתי מענה במייל שלא נמשיך הלאה. וזה באמת בסדר וזכותו של כל מעסיק לעשות את הסלקציה שלו. זה פשוט כל כך צורם בהרגשה שזה נפל על דבר כזה. גם ככה ״חופשת הלידה״ מציפה רגשות שליליים בכל הנוגע לעתיד התעסוקתי שלי. כי באמת להיות מבוקר עד ערב רק למען ורק בשביל זה נורא סוחט. והאמת היא שאחרי תואר ראשון, תעודת הוראה ו2 תעודות מדריכה ובימים אלו גם לימודי אנגלית אני יודעת מה חשוב בהקניית שפה, על מה הדגש, החשיבות שבתרבות כחלק מלימוד שפה חדשה והראיון הזה הרווי בעקיצות פשוט הוריד אותי לרצפה. גרם לי להרגיש שאפילו את מה שלמדתי ועשיתי בחיי כנראה שאינני באמת יודעת היטב. כל-כך רציתי להגיד להם במהלך הראיון- הכל טוב! אני למדתי גם מדעי המדינה וגם מזרחנות! אני בקיאה בארועים חשובים שהתרחשו בארץ ובעולם! אל תפסלו אותי על זה שאין לי טלוויזיה ועל האמת שלי שעברית היא חלק מהיהדות!! אבל כיוון שזה היה ראיון רב משתתפים, התביישתי ושתיתי. מאמינה שהכל לטובה אבל עדיין קצת עצובה. זהו פרקתי את כאבי.. אם יש כאן עוד נשים שהרגישו אבודות במהלך חופשת הלידה אשמח שתשתפו ותתנו לי עצות כיצד להתרומם.

ואו כל כך מקומם ולא פייר. מעדיפה לחשוב שזה לא באמת קשור לדעות שלך. מניחה שאת אישה מאמינה ולמרות שזה נראה ממש פספוס תאמיני שתמצאי בקרוב מקום עבודה פי כמה יותר מועדף ומתאים שיקבלו אותך בלי גזענות.

כל ירידה היא לצורך עלייה, תאמיני בעצמך ובמה שאת שווה. מאיפה את בארץ אם אפשר לשאול? והאם את מלמדת ביסודי או בתיכון?

כל מילה שגיגי אמרה. תכתבי להם.