בנות אני פשוט מיואשת, הבת שלי בת שנתיים וחצי סרבנית שינה ומאז שנולדה.. ישנה רק אם אני לידה וזה נמשך תמיד טקס של שלוש שעות ניסיתי מלא דברים שום דבר לא עוזר סתם אני פורקת כי היא נרדמה עכשיו.. היא כאילו חייבת לעשות לי ולבעלי מופע ושואו להצחיק אותנו אבל תכלס היא גמורה

ואייי תקשיביייי מבינה אותך רצח!!! אני ב ו ל במצב שלך והרגשתי שאני היחידה אותו גיל .. ישן איתי במיטה נרדם רק ככה אין מצב לבד וגם באמצע הלילה עובר אלינו למרות שהמיטת מעבר שלו צמודה לשלנו (באמת צמודה אין מרווח לרגל ) כל הרדמה לוקחת אשכרה שעות והוא גם גמור

גם אצלי ככה מתחיל להיות בדרן השנה לפני השינה. זה הגיל שהם לא רוצים לפספס כלום. פשוט לחכות זה יעבור להם. אל תדאגי יגיע הרגע שהיא לא תרצה אותך לידה..תהני ממנה כמה שאפשר

אלינור כל שאר האמהות שסיביבי הילדים שלהם חייילים ישנים כמו שעון כל יום אותנ שעה ךם

באמת? שלי סקרן שומע את השכן מפטפט הוא ישר מתעורר לא רוצה לפספס כלום😅😅

🥴אוי זה קשוח

חחח קסקסן ... אבל כןן כןן הייתי בטוחה שאני היחידה...כולם מסביב עוד אומרים לי חמה את משכיבה אותו ככה מאוחר ... כאילו מה אני עבר יכולה לעשות חוץ מלקשור אותו בכוח למיטה ,🤣🤣🤣 אנחנו בודדות במערכה

אצל חברות שלי זה גם ככה.. אבל אצלי עובר משבר בנוסף כי נולדה לו אחות קטנה

וווואווו נשמע ממש קשה 😔

ותגידו איך הם קמים בבוקר ?? ואי בוכה את החיים כל בוקר ממש קשה לו

וואי מוניקה גם אצלי לרוב ככה. גם קם באמצע הלילה ובוכה ולא מצליח להרגע אני כבר סחוטה מזה.

אמא של לביא אולי תשפכי לנו קצת אור על מה שאנחנו עוברות

ואי נשבר לי הלב בבוקר... לא אמאאא לא גרביין לא אמא לא נעליים כל דבר בכי קורע לבבב ואני גם ממהרת ולא סובלנית בסופו של דבר וסתםכואב הלב עליו

כן אמא של לביא נשמח להארות והערות

ככל שנלחמים יותר על השינה של הילד ככה היא נהיית קשה יותר יש שלב שצריך לשחרר, ואז להתחיל סוג של מסע ולהוביל אנחנו את המסע החדש. בגדול, פרידה של שנת לילה היט הכי קשה ולכן ילדים גם מתקשים להפרד, מושכים זמן , ואנחנו יוצאים מדעתנו🤦🏻‍♀️ מה שקורה כרגע זה מצב כזה שתמיד בהתבסס על מה שקראתי למעלה , ממש כללי כזה , אתם מציעים גורם הפתעה חדש כל פעם, אם זה פעם אמא יושבת לידך, ואז אבא מתחלף, ואז אני אעשה נעימי, ואז אני אצחק איתך קצת, אולי אני גם אתן לך לשחק, ואז אנסה להרדים אותך על הידיים, במיטה שלי, במיטה שלך וככה כל פעם משהו חדש שהילדה יודעת להשאר ערה ולחכות, יגיע משהו שהם עדיין לא עשו או משהו שהיא מחכה ספציפית לו. פרידה לשנת לילה צריכה להיות מאוד ברורה לשני הצדדים, הילדה נכנסת לחדר שלה ולא יוצאת ממנו עד הבוקר או לחילופין אם החלטתן על לינה משותפת, היא נשארת בחדר שלכם ולא יוצאת עד הבוקר. חשוב לעשות משהו קטן לפני השינה שמסמל את זה שהגיע הזמן לישון. סוג של טקס שינה, תובילו בימים הראשונים ואז תתנו את האחריות לילד, שהוא יוביל, שהוא יגיד מה בא אחרי מה. זה מקנה להם ביטחון, שלווה וככה הם גם ילכו לישון כי יודעים מה בא אחרי מה. לא להלחם זה חשוב. אפשר לעזור להם לבחור מצעים שהם אוהבים למיטה שלהם או איזה חולצה של אמא או אבא עם ריח, אחרי הפעילות/טקס או כל דבר שהחלטתם, להניח כיסא ליד המיטה ולהתחיל הרדמה. להסביר לילד שאמא נמצאת לידך ועכשיו הולכים לישון ומחר יום חדש , להניח ראש. בימים הראשונים זה ישמע כמו תוקי ואפשר בקלות לאבד תקווה וסבלנות. מאוווווד חשוב עקביות. יש מצב שה הרדמות יקחו שעתיים ולאט לאט כשהילד יקלוט שששם הוא ישן וככה הוא ישן, כשאמא נמצאת לידו , אז המופעים יפסיקו, והזמנים יתקצרו, והכל ילך ויפחת. גם לגביי יקיצות בלילה, אם יש עדיין יקיצות , לשבת ליד ולחכות שירדמו . אפשר ללטף , לגעת, אתם לא שם כשומר ראש, אתם שם כדיי לתת מענה במידת הצורך ולתת תחושת ביטחון ושהם מסוגלים. כי כשאתם מסוגלים, הם מסוגלים! חשוב מאוד מישהו שיהיה איתכם בתהליך, אם זה הבעל, האמא, חברה טובה, יועצת שינה שאפשר לפרוק ולדבר ושיבין אתכם, שידעו גם לפרגן, לתמוך, ולהבין שזה נושא רגיש ומתחולל שינוי. אם יש לכן שאלות ספציפיות אני כאן 👋🏼