ואו... הריון ראשון לידה ראשונה (כמה ימים אחרי לידה) גם אם חשבתי לא באמת התכוננתי להתרסקות הנפשית הזו כל כך!

שולחת חיבוק ענקקקק. כל כך מזדהה ומבינה אותך. זה קורה בבום ואי אפשר בדיוק להסביר. את חייבת לדבר עם מישהי/מישהו שקרוב אלייך. ואם אפשר אפילו לבקש עזרה עם התינוק. שיהיה לך קצת את הזמן לעצמך למקלחת טובה וארוחה שאת אוהבת

ועם המישהו הזה. תדברי על הכלללל. כל מה שבליבך. וכמובן.. מזל טוב! המון בריאות אור נחת שמחה ואהבה ❤

תפרטי קצת יותר , מה את חווה מה את מרגישה? זה סיטאוציה שממש מלחיצה אותי להיות בה ומאמינה שזה קורה לרוב , ואשמח לשמוע ממך קצת יותר לעומק ככה אולי זה ירגיע אותי🙏🏽

חיבוק חזק❤️ מבינה לליבך גם אני הייתי במקום הזה

מבינה אותך כל כך הכל מתפוצץ ברגע ולסביבה גם קשה להכיל ולהבין ,תיהיה חזקה תחשבי תמיד על התינוק ושזו תקופה שעוברת בסוף ❤❤❤ (תתמקדי בתינוק ובשבילך במקלחת שינה))

רק כאן כדי להגיד שאני בול במצבך, לא פשוט..

יקירות. אתן מוזמנות לכתוב ולשתף אותנו. ואם זה לא משחרר ועוזר. אתן חייבות לדבר עם מישהו קרוב

יכולה להגיד לך שעד גיל חצי שנה הייתי עם התקפים שפתאום מרגישה מדוכדכת ממורמרת שכל העולם חרב עליי קושי אין סופי שהחיים שלי מגעילים שאני אמא לא טובה וכמה חבל שהבאתי ילדה לעולם כזה שאני לא טובה בו. רק אחרי ששיתפתי את בעלי ברגשות האלה הוא ביב שם יותר לצידי ועזר הרבה יותר וחיבק ותמך בי ולאט לאט הרמתי את עצמי. נלחמתי עם עצמי כל יום שאני לא בדיכאון ושאסור לי ליפול לזה אבל פתאןם הייתה לי נפילה כי כמה אפשר להדחיק רגשות ומחשבות? עצה שלי אל תכנסי עם עצמך תשתפי כמה שיותר ואם יש צורך ללכת לטיפול 💗💗💗

בימים שאחרי הלידה ההורמונים משתוללים. אני זוכרת שהייתי אומרת לבעלי שבא לי לבכות ואני לא יודעת למה, ובאמת בכיתי. אחר כמה שבועות זה נרגע והתחלתי להרגיש שיותר חזרתי לעצמי

טוב אז ככה , אני ובעלי ביחד 6 שנים נשואים 3 שנים אני אילתית והוא מהמרכז אז אחרי שנה שהיינו ביחד עברנו למרכז , עוד לפני שהתחתהו קבענו לעצמנו מטרה שאחרי החתונה נקנה בית ואחרי בית נגיע לענין של הילדים, אז באמת התחתנו ואחרי שנה קנינו בית להשקעה ואז אחרי טיפולי פוריות נכנסתי להריון , ההריון היה כל כך מתוכנן וכל כך חיכינו לזה , עכשיו אחרי הלידה אני אצל ההורים שלי באילת עם בעלי , הוא כל כך תומך בי מעבר גם למה שהמשפחה שלי תומכת אני נמצאת בסביבה שהיא תומכת , אבל בעלי אני לא יכולה בלעדיו , הוא עוד שבוע צריך לחזור למרכז בגלל העבודה שלו ואני בנתים אצל ההורים שלי מכיוון שהבית שלנו במרכז לא מאורגן , אנחנו עוד כמה חודשים בנוסף מסיימים שם חוזה ועדין לא יודעים מה אנחנו עושים בעיקר בגללי ( אנחנו שוכרים בית במרכז והבית שקנינו הוא להשקעה באילת ) , כל החודשים של ההריון בעלי לחץעלי שנתארגן ונראה עושים ואני הייתי שאננה ואמרתי לו בוא נחכה לאחרי הלידה ועכשיו הכל כל כך מבולגן ואי סדר בחיים שלנו בגלל שהיייתי שאננה מאוד , ( מעבר לאילת הואלא אופציה מכיוון שבעלי עיקר הפרנסה בבית המשכורת שלו הרבה יותר שלי וונמצא בקביעות בעבודה שלו ועם תנאים מעולים ) והבית שאנחנו שוכרים במרכז לא מתאים למגורים לתינוקת אחא אם כן הוא ישופץ שגם זה ייקח זמן , מעבר לזה אני בימים הראשונים נלחמתי בלהניק אותה וכל כך היה לה קשה בכתה שעות וגם אני עד שלבסוף החלטתי לשאוב, המשפחה שלו לא בעד וזה משפיע גם עליו ( אבל בסופו של דבר אני ובעלי מגדלים אותה לא המשפחה שלו וזה גורם לי לירידת ביטחון העצמי ברמות שמעירים לו ולי ואז הוא מגיע אלי בטענות ) בכל מקרה עכשיו אני שואבת ואני מרגידה הרבה יותר טוב עם זה וגם התינוקת , וזה לא שאני יהיה אמא גרועה ממש לא!! בנוסף לזה אני כל יום בוכה ובעיקר בחרדות שבעלי יחזור למרכז לעבוד ואנחנו נהיה רחוקים למעט זמן ושהוא יהיה רחוק מהבת שלו בעיקר אני צריכה את התמיכה שלו מבחינה נפשית כל כך כי הוא כל כך תומך בי ונמצא לצידי!!!! ומפחדת שנהיה רחוקים שזה לא ירחיק בנינו עוד יותר !!! גם ככה אני עם הילדה שצריכה אותי שהתקופה הראשונה של אחרי ההריון חדש גם לי וגם לו והכל חדש והכל מוצף ואני באמת כל כך חרדה כרגע לא התארגנו כמו שצריך למצב ובגלל זה גם נהיה רחוקים אחד מהשני . בנוסף לזה אני אמא ועדין לא מעכלת את הדברים אני כל כך באאוט כבר לא מדברת על החוסר שעות שינה זה פחות מפריע לי מאשר המצב הנפשי שאני חווה כרגע . כל כך הרבה פחדים אני באמת לא יודעת להסביר את זה אני לא פה בכלל , אני כן קמה לשאוב ומאכילה אותה ואני אוכלת בכוח ואני אחת שחולה על אוכל באמת אוכל זה מרכז חיי ואני מוצאת את עצמי אוכלת כל כך בכוח רק בשביל החלב .. אני מיואשת בקיצור באמת לא יודעת להסביר מה אני מרגישה