אני מראש מציינת שאני לא מתלוננת.. רק שקצת חסרה לי השגרה והדברים שהייתי עושה לפני במיוחד הזמן לעצמי (איפלו הדברים הכי קטנים, לשבת לקרוא ספר עם קפה).. התינקות המהממת שלי בת 3 חודשים, אני רואה שלאט לאט ככל שהיא גדלה ככל שזה הופך ליותר פשוט.. אבל זה לא פשוט, אני נותנת כל כולי למענה וכלום לא ישנה את זה (עושה את זה בכיף) .. רק רציתי לשאול, עד איזה גיל זה ימשיך להיות ככה? מתי אני אוכל להרגיש שאני יכולה לשחרר שהיא קצת גדלה ואפשר להתפנות לעוד דברים אחרים? מציינת שאני לא מתכננת לשים במשפחתון (אין מה להתווכח על זה 🤣 ).. כשהם מתחילים לאכול מוצקים אתן מרגישות יותר חופשי לצאת ופחות תלויות בתמל? אני יוצאת ומביאה לה תמל גם כשאני יוצאת איתה למקומות.. אבל זה עדיין מגביל וזה לסחוב את כל הבית בתיק.. כשהם מתחילים לשבת אתן מרגישות שהם יותר עצמאיים? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי....

תמיד יהיה משהו שתצטרכי לסחוב איתך אני התחלתי לחזור לשגרה רק כאשר התחילה ללכת למשפחתון ברגע שהם זוחלים , עומדים , מתחילים ללכת את צריכה 20 עיניים לשים עליהם , כך שלהגיד מתי יהיה יותר קל ... די קשה חח אני מאמינה שבגיל 3 שנים הכי כיף כי כבר אחרי משבר גיל שנתיים וכבר ממש מדברים ומתקשרים וגם הרבה יותר פשוט עם האוכל

3 שנים 😱😱😱😱

הבן שלי בן 3 והתחיל להשתטתח רק לפני חודש וקצת. מצד אחד כן, יותר קל שיש עם מי לדבר פחות או יותר אבל מצד שני הוא רוצה עוגיה עכשיו וזהו וצרחות לאלוהים אם הוא לא מקבל, ואסור ללחוץ במעלית כי רק הוא לוחץ אבל הוא לא הולך למעלית כי יש לו טקסים שצריך לעבור על כל אבן בריצוף, ולשמוע את אותו סיפור 200 פעם והוא גם קוטע אותך באמצע הסיפור בשביל שאלות.... ולמה.. כל דבר זה למה וזה לא נגמר, אין לזה סוף... הייתי קוראת לזה השלב החופר

אגב את יכולה להתלונן חופשי הכל טוב הם חמודים והכל אבל הם מוצצי אנרגיה ברמה הכי גבוהה שיש

אנונימית אני מבינה אותך לגמרי, גם אני הרגשתי ככה ושאלתי את עצמי את השאלות האלה. היום המתוק שלי בן שנה ואני עדיין איתו בבית. זה נהיה יותר קל, הוא יותר עצמאי. תזכרי גם שאת עדיין אחרי לידה ועוד לא החלמת לגמרי וההורמונים עדיין לא התאזנו לגמרי. מה שכן, זה לא שהחיים חזרו למסלולם. החיים השתנו לנצח והקלישאה ש"כשתינוק נולד נולדת גם אימא" היא נכונה. אני חשבתי שאצליח להחזיק את העסק שלי מהבית וגם להיות עם הילד, בפועל לא הצלחתי. והיום אני שלמה עם זה. זה לא ריאלי. אז חשוב שהציפיות יהיו מותאמות. יש ימים שאת לא מצליחה לעשות כלום איתו! הבית הפוך ואין אוכל והרים של כביסה וזה בסדר!!!!!! רק לגדל תינוק זה עבודה של 10 אנשים שכל אחד מהם יהיה עסוק 24/7. וגם להסתגל בעיקר למחשבה שכל הזמן יש שינויים. נכון יהיה יותר קל כשהוא יאכל, מצד שני תצטרכי להכין כל הזמן ארוחות במקום רק תמ"ל. נכון יהיה יותר קל כשהוא ילך, מצד שני תצטרכי לרדוף אחריו בכל הבית. צריך כל הזמן להסתגל לשינויים ולא לחשוב "זהו עכשיו אני על דרך המלך, יש לנו שגרה, הוא כבר יודע לעשות כך וכך". כי תוך שבועיים הוא לומד משהו חדש והשגרה הזן משתנה! ואנחנו צריכים להיות גמישים. מקווה שהבנת אותי😅