מרגישה שאני חייבת לפרוק. אני בהריון שני צמודים , קשה לי מאוד נפשית. אני אמורה ללדת ב״ה עוד 4 חודשים. אני במצב נפשי מאוד קשה, מתחילת הקורונה אני לא עובדת והייתי בבית עם התינוקת הראשונה עד שהתחילה גן השנה. אני ענקית , הכי שמנה שהייתי בחיים ומאוד קשה לי לשמור על עצמי. רוב התזונה שלי מתבססת על פחמימות וחלבונים. אני מרגישה כמו אדם חלש וחסר עמוד שדרה, אני מאוד הורמונלית ומתפוצצת על בעלי כל הזמן. הוא מכיל ברוב הזמן אבל הוא גם ממש מעצבן אותי ועושה דברים מעצבנים וזה מוציא אותי מדעתי. אני צורחת ומשתוללת בבית ליד התינוקת ואחכ ממש שונאת את עצמי. עליתי מידה ואני לובשת ממש מידות גדולות, אין זכר לבחורה היפה והחתיכה שהייתי לפני 3-2 שנים. לא יודעת מה לעשות, חושבת לעזוב את הכל ולברוח..

תפני לייעוץ נפשי, דברים יכולים להתנהל אחרת, זאת סיטואציה מאוד לא קלה אבל את יכולה לצלוח אותה גם בלי לברוח אני יודעת שבמכבי נותנים ייעוץ נפשי לנשים בהריון, תנסי לברר על הזכויות שלך דרך הקופה

שולחת חיבוק❤️

מחזקת את מה שאמא גאה רשמה .. סיטואציה לא פשוטה.. אני אחרי לידה ראשונה ולפעמים מוצאת את עצמי מתקשה להסתדר.. וזה בסדר.. אצלך עוד יותר תקופה מאתגרת. . אבל תנסי לנשום, לחשוב חיובי.. והכי חשוב לזכור שזה תמיד תקופה ועוברת עם כל הקושי תנסי ליהנות ממנה... שולחת חיבוק ענק! 🤍

מבינה אותך זה לא פשוט בכלל , אומנם אני לא עם צמודים , אבל בהריונות במיוחד בהריון האחרון שלי (ילדתי לפני 4 חודשים) היה לי מאןד קשה עם המראה שלי כי כמוך, בכל הריון היה לי מאוד קשה עם זה שהשמנתי .. את כרגע נכנסת להריון אחרי הריון , זאת אומרת שעוד לא הספקת להוריד את המשקל מההריון הקודם ושוב נכנסת להריון , מבינה ללבך שזה קשה לך אבל אל תשכחי שעוד 4 חודשים את יולדת ואת יכולה להתחיל לטפל בעצמך , לטפח ולהשיל מהמשקל שלך . תרימי את עצמך עכשיו , בשבילך ובשביל הילדים שלך ובעלך , תשחררי מהמחשבות האלה ותכניסי לעצמך לראש שזה זמני , שעוד 4 חודשים את יולדת , בנתיים תהני מההריון ומהתינוקת שבבית , תנסי לטפח את עצמך כמה שאת יכולה אם זה בשיער או ללכת לעשות ציפורניים , אפילו לעשות שעווה במקומות שאת צריכה ירגיש לך כבר יותר טוב . ואחרי הלידה גם עם הילדים בבית , את לוקחת את עצמך בידיים ומשקיעה בעצמך , אני זוכרת שכשילדתי את השני שלי , הייתי שמה את הקטן בטרמפולינה והגדולה הייתה איתי , הייתי פורסת שטיח בסלון מול הטלויזיה ושמה אימון כושר וממש מתאמנת , קובעת לעצמי שמשעה מסויימת לא אוכלת יותר ואם כן רק ירקות ודברים שלא משמינים . במהלך היום אוכלת רק עד 2 פרוסות של לחם , ואגב , זה מה שאני עושה גם עכשיו חוץ מהאימון כןשר כי קצת היה לי עדיין קשה כשניסיתי (4 חודשים אחרי לידה) ועוד מעט אעשה שוב את האימונים .. וכמובן אחרי שתלדי כשהתינוקת תיגדל קצת תנסי להכניס את שניהם למעון ולצאת לעבוד , כי לצאת מהבית לא קשור אם צריך כסף או לא זה כבר משפר את המצב רוח , ליראות אנשים וגם קצת מנוחה מהילדים, להתגעגע אליהם במהלך היום ולהגיע הבית אחרי יום עבודה ולהנות מהם. גם אני לא עובדת ויש לי ימים של דיכדוך כי כל היום בבית עם הילדים , בן 3 ובת 4 חודשים וכל פעם שאני קצת מתחילה להרגיש רע , אני מזכירה לעצמי שזה זמני ועוד כמה חודשים הם יכנסו למעון ואני אצא לעבוד ואחזור לשיגרה של לקום בבוקר להתארגן לפזר את הילדים לגנים וללכת לעבודה.. כי כמה שלפעמים השיגרה מעצבנת היא הכי טובה לנו ואנחנו צריכות את זה .

תודה על התגובות❤️ אני ממש מיואשת באמת. מרגישה נורא.. אאא, תודה על התשובה המושקעת. את צודקת בכל מילה וכל הכבוד לך על החשיבה החיובית. משהו שתמיד כשלתי בו. אין לי ברירה.. אני חייבת להרים את עצמי בשביל הקטנים שלי. מה הם יראו ? אמא לוזרית ? שמוותרת לעצמה ? אז גם הם יהיו כאלה ? 😞

בידיוק ככה , אם זה מה שיגרום לך להרים את עצמך אז כן , בשביל הילדים שלך , להראות להם שאת חזקה. ותחשבי על זה רגע… בתאכלס זה הכל בראש , שאנחנו כביכול לא יכולות לפנות זמן לעצמנו כי יש ילדים בבית, לפעמים אני חושבת על זה וזה מרגיש לי סוג של עצלנות מצידי, שכשיש זמן מעדיפה לשבת ולנוח ולהמרמר על הבאלגן, על זה שאני עם פיגמה כל היום ועל זה שאני עייפה ובסוף גם ככה לא הולכת לישון רק שןכבת ורואה טלויזיה ולא עושה שום דבר מועיל במקום לטפל קצת גם בעצמי ולהקדיש לעצמי זמן לטיפוח, הרי לא כל יום צריך לסדר את הציפורניים , להוריד שיערות או כל דבר אחר..אלא פעם בשבועיים, אז פעם בשבועיים במקום לנוח ולהתמרמר על מר גורלנו , אפשר לשבת ולטפח את עצמנו ., לעשות שעווה, לסדר את הציפורניים, לסדר את הגבות ועוד כל מיני וכבר זה מרומם וגורם הרגשה טובה יותר. וגם כשאנחנו בבית, לקום בבוקר, אז התינוק יחכה עוד דקה אחת שניתפנה אליו, ניתלבש , לא חייב כל היום להיות בפיגמה, אפילו טייץ וחולצה, טרנינג נחמד, שמלה נוחה, לסדר את השיער להשים קצת סומק , אפשר להזמין חברה/אחות לשתות קפה .. זה מרומם את מצב הרוח , מעביר את הזמן .. ואחרי הלידה בעזרת השם תתחילי לטפל בעיניין של המשקל.. ושם באמת לא לוותר לעצמך ולא להשלים עם העובדה שעלית מידה . אני אישית לא קונה בכלל בגדים שהם מידה יותר , מעדיפה ללבוש אותו הדבר העיקר לא להשלים עם העובדה שעליתי מידה .. כי אם אתחיל ליקנות בגדים במידה הגדולה אז ככה זה ישאר ולא אחשוב על להוריד במשקל ואשלים עם המידה החדשה וזה בכלל לא מה שאני רוצה , לכן הבגדים שלי מחכים לי בסבלנות בארון שאחזור ללבוש אותם . אני אחרי הלידה השלישית שלי וככה עשיתי תמיד .. לוקח לי בערך כ7 חודשים לחזור לעצמי גם בלי כושר אבל מעדיפה לעשות כושר כדי לחטב את עצמי קצת ..

ואוו איזה תותחית. מעריצה שלך.. בחיי. אצלי זה תמיד היה הכל או כלום .. או שאני חתיכה ועפה על עצמי, או שאני בפיגמה ממורמרת עם 3 סנטרים. פשוט מצב קשה לצאת ממנו.. את צודקת. אני לא עושה כלום. הפסקתי עם הציפורניים הפסקתי עם פנים , עם הכל הכל. אני כל הזמן בטרנינג. נכון שאני גם בהריון אבל עדיין.. תודה על החיזוקים. זה חשוב לשמוע שאני לא לבד 🙏❤️ בצעדים קטנים אני מקווה שאצא מהמצב הזה..

בכיף אהובה! כשאת מצב כזה תמיד תכריחי את עצמך לצאת מיזה ולהחזיר לך את המצב רוח, אם לא נעזור לעצמנו מי יעזור לנו?..

תודה לך❤️❤️ את צודקת. הלכתי וביזבזתי מלא כסף היום 😅 קניתי לי מוצרים יקרים לפנים.. אולי זאת התחלה , מי יודע..